ביקורת סרט: "אהבה וידידות", על פי ספרה של ג'יין אוסטן

Screenshot_2"אהבה וידידות" הוא עיבוד קומי מקסים לנובלת הנעורים "ליידי סוזן" מאת ג'יין אוסטן, בבימויו של הבמאי הלא-מוערך-מספיק וויט סטילמן. גיבורת הסרט, ליידי סוזן ורנון, היא אלמנה יפה, פלרטטנית ומרוששת, המטפלת בבת מתבגרת. שמועות עיקשות על התנהגותה הלא תרבותית רודפות אחריה בכל אשר תלך, והיא נאלצת למצוא מפלט זמני בבית הכפר המהודר של גיסה וגיסתה, שם היא ממשיכה לזמום ולרקום תוכניות נישואים משתלמות לה ולבתה.

אל תטעו: מדובר בהרבה יותר מסרט תקופתי מנומס. קודם כל, הוא מצחיק עד דמעות. שנית, הוא עשוי נהדר, מצולם באופן נפלא ומשוחק לעילא. קייט בקינסייל יוצאת מן הכלל בתפקיד ליידי סוזן, אישה חריפה וחסרת בושה שיודעת שמוסר הוא מותרות לעשירים בלבד. קלואי סביני הנהדרת היא חברתה האמריקאית שנפגשת איתה בניגוד לרצון בעלה היבשושי (סטפן פריי בתפקיד קטנטן ולא חשוב), שמאיים לשלוח אותה בחזרה לקונטיקט (רחמנא ליצלן!) אם תמשיך להמרות את פיו.

הסרט גדוש בדמויות נשיות נהדרות ששולטות בנעשה מאחורי הקלעים ובדמויות גבריות אוויליות שלא יודעות מימינן ומשמאלן. מעבר לערך הקומי הנהדר של התסריט, אנחנו נחשפים למלחמת ההישרדות של נשים שהיו צריכות להפעיל את כל כישוריהן על מנת לחיות בעולם גברי לחלוטין. התחכום והשנינות של התסריט הופכים את הסרט לרלוונטי לימינו ומאירים באופן אירוני למדי את החברה הבריטית של סוף המאה ה-18.

בשורה התחתונה: משובב נפש. לא רק לחובבי אוסטן!

אהבה וידידות, בימוי: וויט סטילמן, ארה"ב 2016, 92 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה