מהיר וזועם: ״מקס הזועם: כביש הזעם״, ביקורת סרט

מקס הזועם כביש הזעם פוסטר הסרט"מקס הזועם: כביש הזעם" הוא המחשה בת 120 דקות לביטוי "Cut to the chase". לאחר אקספוזיציה קצרצרה בה אנו מכירים את מקס, שוטר לשעבר הנרדף על ידי עברו המסויט ומנסה לשרוד בעולם פוסט-אפוקליפטי אלים ביותר, אנו מושלכים מייד לסצנת מרדף ארוכה, אלימה ופסיכית לחלוטין. הבמאי האוסטרלי הוותיק ג'ורג' מילר, שביים את טרילוגיית "מקס הזועם" המקורית אי שם בשלהי הסבנטיז-תחילת האייטיז עם מל גיבסון בתפקיד הראשי (מישהו זוכר?), מפרק לחלקים את העולם ההוא ויוצר ממנו ויז'ואל עדכני, חדשני ומורט עצבים.

כל פרט ופרט בחזון הדיסטופי של מילר מעוצב להפליא ומעורר השתאות – החל מכלי הרכב, המשאיות והאופנועים המאולתרים המשמשים את הכנופיות השונות ואת גיבורנו הבורח מהם, עבור בחברי הכנופיות עצמם, נערי המלחמה המגולחים והמנהיג המוטרף אימורטן ג'ו במראה מעוות ומעורר פלצות, וכלה במדבר האוסטרלי השומם, סופות החול, הקניונים הנטושים, העורבים, הלטאות הדו-ראשיות ועוד כהנה וכהנה דימויים מרהיבים ומעוררי חלחלה כאחד.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

ועוד לא דיברנו על שרליז ת'רון. הסרט אמנם נקרא "מקס הזועם", אבל בינינו, עם כל הכריזמה של תום הארדי בתפקיד הראשי, הוא רק סייד-קיק  לפיוריוסה, חברת כנופייה לשעבר המנסה להימלט מג'ו וחבר מרעיו ולמצוא עתיד טוב יותר. שרליז ת'רון היא פשוט שחקנית נפלאה – כוכבת אקשן מדהימה ונהגת שודים מהסוג הגרוע ביותר שבאותה נשימה מציירת גם דמות מורכבת ורגישה. גם תום הארדי שלצדה מתגלה כבחירה מצוינת לתפקיד. אמנם את חצי השעה הראשונה של הסרט הוא מבלה עם מסכה על הפנים (מה יש לאיש הזה עם תפקידי מסכה? ע"ע ביין ב״עלייתו של האביר האפל"), אבל לאחר שהיא מוסרת מתגלה שחקן יפה להפליא שנותן עבודה מעולה בסצנות האקשן, אך בדומה לת'רון מספק לדמות גם עומק רגשי (זה לא מל גיבסון, וטוב שכך). ולגבי התסריט? אין ספק שלמתרגם הסרט לא הייתה כאן הרבה עבודה; זה ממש לא סרט של מילים אלא של תמונות, עריכה ופס-קול – המורכב ברובו ממטאל מחריש אוזניים המשתלב מושלם עם הקצב המטורף, האקשן האלים והקיצוני והדמויות המוטרפות והמעוותות.

בשורה התחתונה: תבשיל חריף ורותח המערבב את "ספיד" על ספידים, "מהיר ועצבני" בריבוע וקמצוץ מ"אפוקליפסה עכשיו" עם נגיעה קלה מ"הדרך". לחובבי אקשן עצבני בלבד!

Mad Max: Fury Road / מקס הזועם: כביש הזעם, בימוי: ג'ורג' מילר, ארה"ב 2015, 120 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה