ביקורת סרט: ״המרוץ לפסגה״

m144318_20150829112100_671748476171"המרוץ לפסגה" משלב שלושה ז'אנרים: סרטי ספורט, סרטי "המורה שמציל את העולם" וסרטי "מנצחים כנגד כל הסיכויים", שלושתם מתלבשים היטב על רוח האחווה ומה-יפה-הוא-העולם מבית מדרשו של דיסני. במילים אחרות, היו לו כל הסיכויים להפוך לעיסת קיטש דביקה שכבר ראינו כמותה פעמים רבות, אבל הוא מצליח להינצל מהגורל האכזר הזה ולהיות לסרט חביב ונעים לצפייה, למרות עלילתו הצפויה והסכמטיות המבנית שלו.

לעתים ההקדמה "על פי סיפור אמיתי" נועדה לשכנע את הצופים בהיתכנותו של סיפור שלא ייאמן או בחשיבותו של סיפור משעמם, כך שה"אמיתיות" היא בעצם סוג של התנצלות, אבל פה בהחלט אפשר להתעלם ממנה באלגנטיות. הסיפור הוא על מאמן פוטבול נרגן ולא הכי מוצלח בשם ג'ים ווייט (קווין קוסטנר), שמגיע עם משפחתו למקום היחיד שהציע לו משרה – העיירה הענייה מקפארלנד, שרוב תושביה הם פועלי קטיף ממוצא מקסיקני. במקרה הוא מגלה שהחבר'ה שם, שאין להם מכוניות, רצים כמו שדים קילומטרים ממקום למקום, ובהברקה של רגע מגבש קבוצת ריצה מקומית למרחקים ארוכים. לרצים אין נעליים מקצועיות, אין מגרש אימונים ואין כסף, ולפעמים גם אין חשק ורוח לחימה, אבל את אלה יוצק בהם המאמן. מול קבוצות של סנובים עשירים (ולבנים) הם מתקדמים לאט לאט וזוכים בניצחונות מרשימים.

מה שמיוחד בסרט ומעניק לו את ערכו המוסף הוא ההצצה שהעלילה מספקת אל התרבות הלטינו-אמריקאית על מנהגיה, מסורתה, מאכליה והתא המשפחתי ההדוק שלה, לצד ביקורת חברתית (עדינה) המשולבת בו על אפליית המיעוט וקיפוחו – ההבנה שגם בארצם של בני החורין יש מעמדות, ניצול ואפליה על רקע אתני, ושמי שנולדים למשפחה ענייה מאמינים שנגזר גורלם – ובדרך כלל גם צודקים.

בדרך כלל דמות "האיש הלבן" שבא מבחוץ להציל את הנייטיבס בסרטי המורה והמדריך המושיע מביכה למדי, אבל ב"המירוץ לפסגה" יש כל כך הרבה הומור והתייחסות ישירה לעניין "הלבן שנקלע לגוב הלטינים" עד שהעוקץ הזה מתקהה. הדיבור הישיר על הלא פוליטיקלי קורקט, "החוצן הלבן", הוא מפרק-פצצות. היי, למאמן אפילו קוראים מיסטר ווייט – כך גם קוראים למאמן במציאות – ולפעמים הסמליות של המציאות עולה על כל המצאה תסריטאית.

זהו סוג של סיפור גבורה צנוע על העניים והדפוקים הסובלים מאפליה חברתית, אלה שעובדים בעבודה שוברת גב בקטיף מארבע בבוקר, מקבלים תשלום "לפי שדה", וכל מה שהם צריכים כדי להצליח זה קצת הדרכה, תמיכה מהקהילה וקורטוב תקווה – הכי "החלום האמריקאי". סרט פיל-גוד כיפי בהחלט.

המירוץ לפסגה / McFarland, USA, בימוי: ניקי קארו, שחקנים: קווין קוסטנר, מריה בלו, ארה"ב 2015, 128 דקות. // לאה רודיטי



כתיבת תגובה