ביקורת סרט: למה "מייק ודייב מחפשים דייט" מעורר תקווה לעתיד טוב יותר?

Mike and Dave Need Wedding Datesהאחים מייק (אדם דווין) ודייב (זאק אפרון), צמד מפיצי משקאות אלכוהוליים, הם מסמר הערב בכל מסיבה – ומשתוללים סדרתיים שהופכים כל שמחה משפחתית לאסון. לכן הם נדרשים על ידי הוריהם להגיע לחתונת אחותם בהוואי עם בנות זוג מהוגנות – שירסנו אותם וימנעו אותם מלחרב את הערב. השניים מפרסמים מודעה אינטרנטית בחיפוש אחר בחורות מרשימות ואינטליגנטיות שאיתן יגיעו לחתונה. שמועת החיפושים מגיעה אל טטיאנה ואליס (אוברי פלאזה ואנה קנדריק), שתי חברות בלייניות, מלצריות בבר שאך פוטרו מעבודתן, והן מחליטות לתפוס טרמפ חינם על חשבון האחים: לשחק אותה ליידיז נכבדות כל הדרך להוואי.

הסרט הוא לא מופת של מקוריות – יש בו אפילו התייחסות ישירה ל"לדפוק חתונה", ואחרי הכול, הקונספט של חופשה קסומה שהופכת לחלום בלהות כבר זכה לכמה וכמה גרסאות קולנועיות. הוא גם לא מחקר פילוסופי מעמיק, מרגש ומעורר מחשבה, אבל הוא כן מספק את הסחורה כקומדיית קיץ מטופשת ומצחיקה, ולמעשה, בין שלל ההשתוללויות והגסויות, מכניס כמה פאנצ'ים חתרניים למדי.

למשל, החתן של האחות (סם ריצ'רדסון) הוא בחור שחור עור, אבל העובדה הזו מתקבלת בטבעיות גמורה, בלי מבוכות, הערות גזעניות, עקימות אף של ההורים וכן הלאה. באמריקה שופעת הגזענות הסמויה יש כאן סוג של קריאה-לסדר מתקדמת, ומשמח מאוד שהבמאי ג'ייק סצימנסקי והתסריטאים אנדרו ג'יי כהן וברנדן אובריאן לא הפכו את הנקודה הזו לכר פורה לבדיחות קרש סמי-גזעניות בנוסח לבנים ששונאים אוכל של שחורים, שחורים שמרימים גבה לנוכח התנשאות הלבנים וכדומה. דווקא בסרט עם שפע בדיחות פיזיות וניבולי פה, העובדה שלא ניצלו את נושא ההבדלים הגזעיים כדי לגרוף בכוח עוד כמה צחוקים מעוררת הערכה ותקווה. מה שמתקבל כסופר-טבעי בסרטים אולי עוד יתקבל יום אחד כסופר-טבעי גם בעולם האמיתי.

אל דאגה, גם זמנה של סצנת הטופלס של זאק אפרון מגיע. מתוך הסרט

אל דאגה, גם זמנה של סצנת הטופלס של זאק אפרון מגיע. מתוך הסרט

רוצים עוד? בבקשה: האורגזמה הנשית מקבלת מקום של כבוד בסצינה מצחיקה מאוד שבה האחות (שוגר לין בירד) זוכה למסאז'-גוף היסטרי ממסאז'יסט שמדגיש את חשיבות התקרה המחוזקת לאושר בנישואים. מה פירוש מה הקשר? הרי אחרת איך גבר יוכל להיתלות על חבלים ולהתנדנד כדי ללטף את גופה של האישה? (אגב, בארץ יש מצב שחדר המסאז'-ההוואיאני האידיאלי יהיה הממ"ד, אפוא.)

כמובן, גם עצם זכותן של נשים להיות פרועות, שתייניות, מנבלות את הפה, סקסיות ובעלות כישורי נהיגה מרשימים, כולל התעופפות באוויר ברכבי שטח, היא לא דבר מובן מאליו בקומדיות הקיץ הקלילות. אבל השמרנות האמריקאית הסמויה מתבטאת כאן בין היתר בכך שהבחורות, שאמורות להיות סוג של בימבו'ז חופשיות, בעצם לא עושות סקס לאורך כל הסרט, אף שטטיאנה – אחת הבחורות שמעמידה פנים שהיא מורה בבית ספר – אלופה בדיבורים מלוכלכים ומתגרים. לא שהן נראות בתולות, חלילה, אבל אין סקס – אם לא מחשיבים את המסז' הארוטי. במחשבה שנייה, גם הבחורים לא עושים סקס. במחשבה שלישית – יש ויש סקס, שגם אליו מתייחסים בקלות ראש – קצת קיצי-קיצי שטטיאנה עושה בסאונה לבת הדודה הלסבית של הבחורים כדי לקבל ממנה כרטיסים לבק-סטייג' בהופעה של ריהאנה.

בשורה התחתונה: סרט חמוד, כיפי ופרוע מאוד במשקל נוצה, שלא מעורר הרבה תקוות לחזרתן של הקומדיות האלגנטיות לקולנוע, אבל כן מעורר תקווה לשינוי חברתי בזכות כמה טוויסטים מודרניים אמיצים.

מייק ודייב מחפשים דייט, במאי: ג'ייק סצימנסקי, ארה"ב 2016, 97 דקות. // לאה רודיטי



כתיבת תגובה