"גרימסבי", ביקורת סרט: איך סבתא הגיבה לחדש של סשה ברון כהן?

grimsbyהיה לי מושג מבוסס למדי לאן אני נכנס, ובכל זאת לקחתי את סבתא שלי לבכורה של "גרימסבי", סרטו החדש של סשה ברון כהן. כדי להמחיש לכם עד כמה הסרט "גס", כלשונה של סבתי, אציין שבסצנה הזכורה ביותר מהסרט, סצנה שגם אם אתאמץ מאוד לא אוכל לשכוח אותה עד סוף ימיי, עשרה פילים עושים גנג-באנג על פילה אחת, כששני גיבורנו נמצאים בתוך איבר המין שלה, ואנחנו רואים הכול. מצד שני, כדי להמחיש לכם כמה טוב להפליא סבתא עיכלה את הסרט, אציין שהיא נקבה בסצנה הזו כסצנה המצחיקה ביותר בו.

העלילה דומה למדי לזו של עשרות קומדיות מרגלים אחרות: סבסטיאן (מארק סטרונג) הוא סוכן חשאי מקצוען, קטלני ודיסקרטי ביותר. נובי (סשה ברון כהן), אחיו הגדול וההו-כה-בריטי, הוא אב עני, טיפש ובהמי לתשעה ילדים שלא שונים ממנו בהרבה. נובי מחפש את סבסטיאן מזה 28 שנה, ובסופו של דבר מצליח למצוא אותו – וכשחייו נמצאים בסכנה והוא מוכרח למצוא מסתור טוב, לסבסטיאן אין ברירה אלא לחבור אל נובי ולהכיר את החיים שיכלו להיות שלו. את תפקיד הנבלת, אגב, מאיישת לא אחרת מפנלופה קרוז, שמגלמת פילנתרופית בעלת שם עולמי אשר מסתיר תוכנית זדונית ביותר, אותן גיבורינו נדרשים לסכל לפני שיהיה מאוחר מדי.

כאמור, הסרט הזה הוא אצבע משולשת לפוליטיקלי קורקט, להומור טוב הטעם ולטוב הטעם כשלעצמו. בעשייתו אמנם לא צולקו עוברי אורח תמימים, אבל הוא מופרע כמיטב המסורת של ברון-כהן: סצנות האקשן (הלא רעות!) אינטנסיביות, המשחק מוגזם, ההומור ילדותי ושום מראות זוועה מיניים לא נחסכים מהצופים. עם זאת, יש דבר אחד שלא ניתן להתעלם ממנו: זה סרט מצחיק. מאוד. למעשה, זה הסרט הכי מצחיק שעלה על המסכים בארץ כבר הרבה מאוד זמן.

גרימסבי

מתוך הסרט

הסרט כל כך מצחיק שלא מפריע – ואולי אפילו תורם – שהוא ניחן בתחושת שליחות פוליטית חלושה יותר מהיצירות הקודמו של יוצרו. יש כאן סאטירה על מעמד הפועלים העני, המוכה והטיפש של בריטניה, ששלחה את סבתי הביתה עם המסר המעודד "העניים לא טיפשים וחסרי תועלת כמו שהם נראים" (הוא מעודד במיוחד כשאתם גרים בדרום ת"א, ואני יכול רק לדמיין כמה מרוצה הייתה סבתי לו גרה בעיירת פריפריה, מוכה כמה שיותר), או, אם נפשט, "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". אבל באותה מידה יש כאן גם סאטירה על סטריאוטיפים קולנועיים – פנלופה קרוז, למשל, מגלמת את הנבלת בדקת זמן המסך שניתנה לה בהומור-עצמי כל כך גדול שרק צחוק מרושע ומרוצה מעצמו היה חסר כדי לקרוא לגילום שלה פארודיה. ושוב – זה פשוט עובד.

למרבה הרענון, זמן המסך של "גרימסבי" הוא 82 דקות בלבד, והן רצופות בכמות שלא תעלה על הדעת של בדיחות – מתוכן כמות שלא תעלה על הדעת גם היא של בדיחות מוצלחות. לטעמי, הטובות ביותר מגיעות כשברון כהן לא מתאמץ להציב רף שוק-וואליו חדש, אבל אם זה הקטע שלכם – הגעתם לגן עדן. וגם אם לא – אם תשימו את האלגנטיות והטעם הטוב בצד למשך קצת פחות משעה וחצי, תתוגמלו בצחוקים פרועים מהסוג שרק קומיקאים חסרי כל פחד מסוגלים להעניק.

גרימסבי / The Brothers Grimsby, במאי: לואי לטרייר, ארה"ב ובריטניה 2016, 82 דקות. // דור בביוף



כתיבת תגובה