ביקורת סרט: טרנטינו מידרדר לאשפתות עם "שמונת השנואים"

1298S2Rסרטו השמיני במספר של טרנטינו הוא אירוע שציפו לו חובבי קולנוע ומעריצים בארץ ובעולם כמעט כמו שהגיקים ציפו ל"מלחמת הכוכבים" החדש. אבל לעתים במאים ויוצרים מוערכים מדי סובלים מהערצת יתר ומעודף ביטחון עצמי, ונראה שהפעם הגיע תורו של טרנטינו להצטרף לרשימה הזו, שכבר הניבה יצירות מופת בלתי נשכחות כמו הטרילוגיה השנייה של "מלחמת הכוכבים" או "ארבעה מופלאים". אין דרך אחרת להסביר את החלטו הסופית לעבור לצד האפל של אלימות חסר טעם ופרופורציה, טקסטים ארוכים וטרחניים וסיום צפוי וחסר פואנטה.

לאחר הכותרות המבטיחות שמעוצבות בסגנון מערבוני הספגטי המוכר וסיקוונס פתיחה ארוך (מאוד!) ומרהיב ביופיו, אנחנו נקלעים לסרט ארוך (מאוד!) – כי מי העורך שיעז לקצץ ולו במעט סרט של טרנטינו? – ומוצלח הרבה פחות. לפונדק הדרכים "חנות הדסקית של מיני" נקלעות באמצע סופת שלגים שמונה דמויות (האמת שקצת יותר, אבל בואו לא נהיה קטנוניים – אחרי הכול, זה הסרט השמיני של טרנטינו, וחבל לוותר על הקריצה). מבחר הדמויות הבלתי סימפטיות בעליל כולל צייד ראשים המכונה "התליין", אסירה שהוא מוביל לתלייה, רכב אחד, מקסיקני אחד וקאובוי אחד שבא לבקר את אמא שלו לכבוד חג המולד. כפי שציינתי, יש עוד כמה דמויות, כמו גנרל זקן בצבא הדרום שבא לחפש את בנו הנעדר, אבל משום מה הן לא נכללות בספירה, כי כך טרנטינו החליט, ומי אנחנו שנערער על החלטתו של הגאון הבלתי מעורער של הקולנוע, הוד מעלתו סר קוונטין טרנטינו.

רובן של 187 הדקות מתרחש באותו הפונדק וכולל בעיקר דיאלוגים ארוכים, יותר מתישים מאשר מבריקים, שמסתיימים באופן בלתי מפתיע באלימות פלסטית ובוטה. ישנן גם כמה סצנות פלאשבק, שמתמצות גם הן באלימות בעלת אופי דומה. יש לא מעט דיבורים על גזענות, כינויים גזעניים ומיזוגניים בעליל, התייחסויות למלחמת האזרחים שהסתיימה לא מזמן, כמה דיאלוגים על חוק וצדק, אמת ושקר, טוב ורע – אבל הכול טובע בים של דם וראשים מתפוצצים. נקודת האור היחידה היא הצילומים המרהיבים של רוברט ריצ'ארדסון, שצילם את הסרט כולו ב-70 מ"מ, אבל הם לא הספיקו כדי לגאול את הסרט משיממונו ומסתמיותו.

בשורה התחתונה: טרנטינו מדבר על פרישה לאחר סרטו העשירי – אולי באמת הגיע הזמן.

שמונת השנואים / The Hateful Eight, בימוי: קוונטין טרנטינו, משחק: סמואל ג'קסון, קורט ראסל, ג'ניפר ג'ייסון לי, וולטון גוג'ינס, טים רות', ארה"ב 2015, 187 דקות. // שירה סובל

 



תגובה אחת

  1. מגדלור wrote:

    האמת שבניתי על הסרט הזה. אלימות תמיד היתה בסרטי טרנטינו והוא הציג אותה היטב. חבל שהדיאלוגים נהיו משמימים (לדעתך), אני אצטרך לראות את זה במו עיני. תודה על הביקורת.

כתיבת תגובה