ביקורת סרט: אז איך החלק האחרון בסדרת ״משחקי הרעב״?

mjp2_poster-1הבלתי נמנע קרה: הגענו לסוף המשחק. זהו סופה של סדרת סרטים נהדרת שהביאה לנו את אחת הגיבורות הנפלאות ביותר שראינו אי פעם על מסך הקולנוע, קטניס אוורדין, בגילומה של אחת השחקניות הצעירות והמוכשרות ביותר בהוליווד, ג'ניפר לורנס האחת והיחידה.

״משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 2״ (פו!) מתחיל בדיוק בנקודה בה הסתיים קודמו, ללא כל הקדמה: כבר בסצנה הראשונה אנו פוגשים את קטניס החבולה לאחר שפיטה, שעונה בידי הקפיטול, ניסה לחנוק אותה בהתקף טירוף. במקביל, המרד של תושבי המחוזות מגיע לשיאו. רק מכשול אחד עומד בין צבאה של הנשיאה קווין לקפיטול: מצבור הנשק במחוז 2. ולגייל יש רעיון יצירתי כיצד לטפל בבעיה – לפוצץ את ההר בו נמצא הנשק, על יושביו, חיילים ואזרחים. קטניס, כמובן, מתנגדת לרעיון. וזה אינו הקונפליקט היחידי בסרט בין אישיותה המצפונית לבין הסובבים אותה, המוכנים לעשות הכול, אבל הכול, בכדי לנצח במלחמה, כולל להשתמש בה באופן ציני לצורך השגת מטרותיהם.

זהו סרט ארוך, אפל ובעל טון מדכא למדי, שמצליח לשקף יפה את הזוועה, האימה וחוסר המוסריות שבמלחמה. בדומה לקודמיו, הוא לא מהסס להיות ביקורתי כלפי גיבוריו (וגם להרוג אותם לפעמים), ולעסוק בנושאים רגישים ומורכבים מבחינה אנושית ופוליטית. כמו כן, הוא מצליח להעביר באופן מוצלח למדי את התמות המרכזיות שבסדרת הספרים עליה הוא מבוסס, כמו כוחה של התעמולה וכיצד השחקנים בפועל משתמשים בה כדי להפעיל את ההמונים, המחיר הנורא של המלחמה וחוסר המוסריות הבסיסי שבה, ובעיקר החשיבות של אנשים יחידים שחושבים באופן עצמאי ולא נגררים אחרי הרוב. "עורבני חקיין" הוא סרט מצמרר ומעורר מחשבה; הוא בהחלט אינו עוד סרט בידורי, או כזה המיועד לנוער בלבד.

מבחינת המשחק, אין ספק שהסרט שייך לג'ניפר לורנס, אבל יש לציין גם את המספר המרשים של שחקני המשנה המצוינים בסרט: דונאלד סאתרלנד בתפקיד הנשיא סנואו המצמרר, ג'יליאן מור בתפקיד הנשיאה קוין (דמות שיש בה יותר ממה שנראה במבט ראשון), פיליפ סימור הופמן ז"ל בתפקיד נפלא של פלוטארך קברניט המשחקים ועוד רבים אחרים. נהניתי במיוחד משפע הדמויות הנשיות המשמעותיות כמו גם המשניות. כל כך נדיר לראות סרט הוליוודי שבמרכזו נשים והוא כלל לא קומדיה רומנטית. אני מאוד מקווה שמגמה זו תימשך ושגם הצופות שבינינו יוכלו להזדהות עם הדמויות שעל המסך הגדול.

בשורה התחתונה: סיום מנצח לסאגה קולנועית מרשימה.

משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 2, בימוי: פרנסיס לורנס, ארה"ב 2015, 137 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה