ביקורת סרט: ״ספר הג׳ונגל״ החדש מחליף את הכיף בסכנה

ספר הג׳ונגלבורות היא ברכה: הצלחתי איכשהו להימנע כליל מקריאת כל מידע על העיבוד החדש של דיסני ל"ספר הג'ונגל" לפני הצפייה בו, וכבר מהפריים הראשון הבנתי שהכנסתי את עצמי לאתגר רציני ביותר: להבין איך בעצם נוצר הדבר הזה. מוגלי, כמובן, הוא ילד אמיתי, אבל הג'ונגל המפורט עד אימה, החיות המרהיבות שאפילו מדברות באופן אמין, קולות העלים הנמעכים על הקרקע – איך הם נוצרו? איך הצליחו האנימטורים לקחת צילומים של חיות אמיתיות ולעוות אותם כך שייראה כאילו הן מדברות ועושות את כל הדברים שהן עושות?

עם החזרה הביתה התבררה התשובה לכך – הם לא הצליחו, הם פשוט בראו את החיות מאפס. כן, "ספר הג'ונגל" החדש, למעט מוגלי כאמור, כולו אנימציה. כבר התרגלנו לכך שהאנימציה של דיסני מדהימה, אבל כאן באמת נקבע שיא חדש. בכל הקשור בצד הטכני, מדובר בסרט עוצר נשימה שהוא לא פחות מהישג.

הסרט מגיע אלינו אחרי גל של עיבודים חדשים למעשיות קלאסיות, מ"סינדרלה" השמרני, דרך "מליפיסנט" המסורבל ועד האסון שנקרא "אליס בארץ הפלאות". בניגוד לשלושתם, מדובר בסרט טוב מאוד. הוא לא מנסה להיות יותר מדי נאמן למקור, אבל גם לא מכניס טוויסט מטורף, והכי חשוב – לא מנסה לדחוף בכוח עוד סצנות מלחמה מופרכות (מיליון העיבודים הגרועים ל"שלגייה"). בגדול, הסרט שומר על קו העלילה המקורי, אבל מוסיף לו נגיעות מדודות, מחושבות וחזקות של פלפל שעושות לו רק טוב.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

הפלפל הזה משמעותו סכנה, והסכנה היא האלמנט החדש העיקרי בעיבוד הזה. הג'ונגל הוא לא פארק השעשועים השמשי והמצחיק של הסרט המצויר מ-'67; הוא מקום פראי, בלתי צפוי, פרוע וקטלני למי שאינו נזהר בכל צעד. לשיר-חאן הטיגריס יש ניצוץ מרושע בעיניים; קא הנחשית באמת מהפנטת; אפילו האורנג-אוטן לואי הוא יצור ענק ומפחיד. הסרט לא חוסך בסצנות מרדף אינטנסיביות, ולא מפחד להרוג דמויות כשמתחשק לו. עם המוות הבלתי-צפוי הראשון, שמגיע די בהתחלה, מוכרזים חוקי המשחק החדשים, ואפילו המבוגרים קצת נלחצים. בקיצור, זה לא סרט לקחת אליו ילדים קטנים.

אולם הסרט משלם מחיר כבד מאוד על תוספת הפלפל הזאת, והוא, בפשטות, איבוד הכיף. "ספר הג'ונגל" המקורי היה כולו כיף – צבעוני, מצחיק, מוזיקלי ושטותניקי. בעיבוד החדש אמנם ירדו כמה סצנות אייקוניות, אבל מה שמפריע באמת הוא מספרם הזעום של הנאמברים המוזיקליים (שניים בלבד למיטב זיכרוני), והוויתור התסריטאי על הניסיון להצחיק. זה שהג'ונגל הוא מקום מסוכן לא אומר שאי אפשר היה לפרגן בעוד כמה רגעים של חסד; אמנם אי אפשר לקחת אל הסרט הזה ילדים, אבל גם מבוגרים רוצים קצת ליהנות.

האומץ של "ספר הג'ונגל" החדש נחשף במלוא הדרו בסיקוונס הסיום ובדרך בה נסגרת העלילה. (ספוילר קטן בהמשך.) השרפה הייתה רעיון נהדר, אבל הישארותו של מוגלי בג'ונגל, לעומת חזרתו לכפר בני האדם בסרט המקורי, מעלה כמה שאלות. האם זו נאיביות ילדותית או אמונה טהורה ביכולתנו לסלוח ולקבל את השונה? האם אכן טוב חבר קרוב מאח רחוק? והאם אתה נחשב גולה גם אם אינך זוכר את חייך הקודמים?

אז הוא אמנם לא כיפי במיוחד, אבל עם תוספת הפלפל המבורכת, האנימציה המדהימה והשאלות שהוא מעלה, "ספר הג'ונגל" החדש הוא בהחלט צפייה משתלמת – אם כי יותר למבוגרים מאשר לילדים.

ספר הג'ונגל / The Jungle Book, במאי: ג'ון פאברו, שחקנים: ניל סת'י, ביל מארי, בן קינגסלי, אידריס אלבה, סקרלט ג'והנסון, לופיטה ניונגו, ג'יאנקרלו אספוזיטו וכריסטופר ווקן, ארה"ב 2016, 105 דקות. // דור בביוף



כתיבת תגובה