ביקורת סרט: "האמת של פריץ באואר" גורם לבאטמן ולסופרמן להחוויר

8663_fritz_poster_design_final.inddכבר הרבה זמן לא ראיתי סרט שבמרכזו דמות כה מרשימה, מסקרנת ומעוררת השראה, המגולמת באופן כה מופתי, כמו פריץ באואר של בורגהרט קלאוסנר.

קלאוסנר הוא כנראה מאותם שחקנים מעולים שלעולם לא היינו זוכים לצפות בהם על מסכינו שטופי האיוולת ההוליוודית למיניה אלמלא היה מדובר בסרט שנושאו כה קרוב ללב הישראלים. הוא מגלם כאן את היהודי הגרמני פריץ באואר, דמות חזקה ואניגמטית, שהיה שופט לפני מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה שב לגרמניה מגלותו בדנמרק והפך לתובע הכללי של המדינה, ושם לו למשימת חייו להעמיד לדין פושעי מלחמה נאצים. מדובר בסיפור אמיתי שעלילות סרטי ריגול ומתח אופייניות מחווירות לידו. לבאואר נודע על מקום מחבואו של אדולף אייכמן בארגנטינה, ולאחר שהוא מבין כי גם לאחר המלחמה עומדים במוקדי הכוח בגרמניה אנשים המעוניינים לטשטש את פשעי העבר, ולמעשה, פוליטיקאים שגם שירתו את משטרו של היטלר, שלא לומר אנטישמים גמורים – הוא יוצר קשר עם המוסד הישראלי, דבר שיכול היה לגרום להאשמתו בבגידה. כאן נדרשת עוד מסכת של שכנוע ובירורים, עד שהמוסד יוצא לפעולה.

זרפלד וקלאוסנר, מתוך הסרט

זרפלד וקלאוסנר, מתוך הסרט

יש כמה פרטים על דמותו וחייו של באואר שחלקם מסתמכים על עובדות מוצקות וחלקם על שמועות ופרשנויות – למשל, היותו הומוסקסואל. באותה תקופה בגרמניה נחשבה הומוסקסואליות לפשע שעונשו מאסר, על פי סעיף 175 הידוע לשמצה בחוק, שנקבע למעשה על ידי הנאצים. כמו כן, מותו בטביעה באמבטיה (במציאות) מוצג בתחילת הסרט כאפיזודה שהוא ניצל ממנה ברגע האחרון על ידי עוזרו הנאמן, וכאשר אויביו מנסים להפיץ שמועה שניסה להתאבד כדי לרמוז על אי יציבות נפשית, הוא אומר בסרט: "יש לי אקדח. אם ארצה באמת להתאבד, לא תהיינה שמועות".

בחקירותיו מסייע לו סגנו הנאמן קארל אנגרמן (תוספת תסריטאית) בגילומו של רונלד זרפלד יפה התואר. גם אנגרמן הוא הומוסקסואל, המשלם מחיר כבד על נאמנותו לבאואר ולמטרותיו – להעמיד לדין פושעים נאצים, חקירה ששאר הגורמים הרשמיים האמורים לסייע לתביעה מנסים, למעשה, לתקוע מקלות בגלגליה. "אתה אוהב לצאת לציד?", שואל אותו במתק שפתיים מזויף אחד מאותם צבועים ששואפים לסלקו מתפקידו. "כן, אבל לא חיות", הוא משיב בנועם.

אבל שוב, הפן מרשים ביותר בסרט הוא הדמות העמוקה, רבת הסתירות ורבת הפנים שמצליח קלאוסנר להציג, לצד הטענה האמיצה על ניסיונות ההתחמקות של הרשויות בגרמניה מהבאה לדין של פושעים נאצים. "לא מתפקידנו לעצור פושעים פוליטיים", טענו בשירותי הביטחון הגרמניים. באווירה ההיא ובתקופה ההיא, פריץ באואר היה לא פחות מגיבור, שסופרמן ובאטמן יחדיו לא ראויים לצחצח את נעליו.

האמת של פריץ באואר / The People vs Fritz Bauer, במאי: לארס קראומה, גרמניה 2015, 105 דקות. // לאה רודיטי



כתיבת תגובה