ביקורת סרט: "כוכב הקופים: המלחמה"

החלק השלישי בטרילוגיית "כוכב הקופים", הריבוט המוצלח לסדרה המקורית מהסבנטיז, הוא סיום אפי ומוחץ לסדרה. הקונפליקט בין קופי האדם הנבונים למה שנשאר מהאנושות, שנבנה בצורה אינליגנטית ומותחת בשני הסרטים הקודמים, מגיע לסיום דרמטי ומרגש. המשחק של השחקנים המגלמים את הקופים, ובעיקר סיזר ומוריס, הופך אותם לדמויות "אנושיות" מעוררות הזדהות וגדולות מהחיים. אנדי סירקיס בונה גיבור קלאסי ברמה של אראגורן מ"שר הטבעות" או באטמן מ"האביר האפל", ולדעתי הוא ראוי לאוסקר יחד עם אמני האפקטים המיוחדים שהלבישו את המשחק האמין שלו על דמות של קוף.

המסע האפי של הקופים להישרדות, משימת הנקמה של סיזר וההתנגשות עם "הקולונל" (וודי הארלסון באחד מתפקידי הפסיכופטים המצמררים שראיתי) סוחפים את הצופים אל תוך חווייה מרגשת ומרתקת תוך הזדהות מוחלטת עם הקופים. אין ספק שזהו הישג מרשים ביותר – ליצור הזדהות כזו עם דמויות לא אנושיות.

זה בהחלט לא סרט פנטזיה או מד"ב שגרתי – התסריט, המשחק, הצילום, הפסקול והעומק הדרמטי יוצרים מכלול איכותי מהרגיל, בידור אינטליגנטי ואפל שמתאים לקהל צעיר כמו גם לקהל בוגר ומנוסה יותר. יש כאן מסע, מלחמה, התמודדות עם פחד קמאי, ידידות ותקווה – כל הרכיבים של אפוס קולנועי גדול.

"כוכב הקופים: המלחמה", בימוי: מאט ריבס, ארה"ב 2017, 140 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה