ביקורת סרט: ״כשנהיה צעירים״, סרטו של נוח באומבך

WWWY POSTER_7c.inddאין דבר מענג יותר מלראות במאי ותסריטאי מצוין ממשיך לעשות את הדבר שהוא הכי טוב בו, רק טוב יותר, מתוך מה שהוא ללא ספק ניסיון מודע לחזק את נקודות החולשה שלו. את העונג הזה מסבה הצפייה ב"כשנהיה צעירים", סרטו החדש של נוח באומבך (שעוד הקיץ כבר משחרר את הבא אחריו).

לבאומבך יש כישרון נדיר לספר את סיפורן של דמויות בודדות מבלי להתיימר ללכוד את הלך הרוח של דור שלם, ולהצליח בכך בכל זאת – למשל, ב"פרנסס הא", סרטו הקודם, אלו הצעירים המחפשים את דרכם בעיר הגדולה, וב"חיים בין השורות" – התיכוניסטים של האייטיז. הפעם אלו המבוגרים הטריים, זוגות בתחילת שנות הארבעים לחייהם, לרוב נטולי ילדים, שמזדעזעים לגלות שהלבשת התואר "צעירים" עליהם דורשת מידת מה של גמישות. בן סטילר ונעמי ווטס כזוג הותיק שלנו טובעים בתירוצים המסבירים למה חייהם דווקא מצוינים ולמה צריך להעריך את החופש של התקופה בה הם נמצאים אפילו אם הם לא עושים איתו כלום, עד שהם פוגשים בזוג היפסטרים צעירים (אדם דרייבר ואמנדה סייפריד הנהדרים) שמכה אותם בתדהמה. כאן, גם אם לאורך מעט יותר זמן מסך מהדרוש, הם נפעמים ממה שהוא התצוגה הקולנועית המדויקת ביותר עד כה של ההיפסטריות: כמו שדמותה של ווטס אומרת, נראה שביתם מלא בכל הדברים שהיא ובעלה זרקו אי פעם, רק שאצלם זה מגניב. הקלילות, הזרימה עם החיים ורוח הנעורים כובשים את הזוג המבוגר, שבמודע או לא לוקח ממנו השראה, למורת רוחם של חבריו.

כשנהיה צעירים מתוך הסרט

מתוך הסרט

עד כאן, סרט קלאסי של נוח באומבך. ופה נכנס אלמנט מרענן במיוחד: עלילה. נכון, מהרגע שקיומה נרמז (לאחר שמתאוששים מהשוק) היא צפויה לחלוטין, והיא גם מפתה את באומבך ליפול פה ושם לקלישאות (מונולוג הגילוי בשיא הסרט מפי שיכור עם בקבוק שלם ביד מגוחך, וגם הפחדנות שלו ממנה קטנה של חתרנות בסוף מעט מאכזבת), אבל היא מאוד מספקת, ושוב, עצם הקיום שלה נותן לסרט אופי חזק יותר משל סרט "נחמד" או "מקסים". עד כה הוא דן בשלושה נושאים – ההתבגרות, ההיפסטריות והמוסד המשפחתי – והוספתו של נושא רביעי ולא קשור לאחרים אמנם קצת מבלגנת אבל בשורה התחתונה עושה לו טוב.

סרטיו של באומבך משעשעים למדי – לא קומדיות שיפילו אתכם מצחוק, אבל כן מעלות חיוך – אבל הדבר הכי כיף בצפייה בסרטיו הוא להתרשם מהיכולת שלו לדייק (כשהוא משתמש בה). בעוד סרטים רבים מהשנים האחרונות אוהבים לכלול סצינות ארוכות מאוד ומביכות מאוד, באומבך יודע למקסם את המבוכה במינימום זמן מסך. החיתוכים בין הבעותיהן של הדמויות השונות בסצנות רבות משתתפים מושלמים. בהצגתם של הטייפקאסטים המוכרים ניכרת תשומת לב מרשימה לפרטים, וכשהדמויות מדברות אחת על השנייה, אבחנותיהן חדות כתער. באומבך אינו הבמאי שמאוהב בדמויות שלו למרות הפתטיות שלהן; הוא מצויד באספקה נכבדת של לעג (שנשפכת בסצנות הכי מצחיקות בסרט), אבל יודע גם לחמול כשצריך. וחוץ מזה, יש בסרטים שלו – בין שהם מצולמים בשחור לבן או בצבע, בין שהם מתרחשים בהווה או שנים אחורה – הרגשה מיוחדת, נינוחה באופן מדבק, של במאי שכבר מצא את הקול הייחודי שלו, ועכשיו הוא רק משכלל את הטכניקות שלו כדי לשפר את סרטיו. ככזה, "כשנהיה צעירים" אולי לא מושלם מכל בחינה, אבל הוא בהחלט התקדמות מרשימה, ובלי קשר – פשוט סרט שכיף לצפות בו.

כשנהיה צעירים / While We're Young, בימוי: נוח באומבך, משחק: בן סטילר, נעמי ווטס, אדם דרייבר, אמנדה סייפריד, ארה"ב 2014, 97 דקות. // דור בביוף



כתיבת תגובה