ביקורת סרט: אז איך גל גדות ב"וונדר וומן"?

שמה האמיתי הוא הנסיכה דיאנה מתמיסקיריה, מכנים אותה וונדר וומן, אך בשבילנו היא תמיד תהיה גל גדות. הנציגה שלנו בהוליווד מייצגת אותנו בכבוד ומגלמת בצורה מושלמת את דמותה של האמזונה הלוחמת שבאה בעקבות האהבה (טוב, בשביל כריס פיין יפה התואר גם אני הייתי עוזבת את אי האמזונות המבודד) לעולמם של בני האדם, ומנסה לעצור את מלחמת העולם הראשונה ולהביא שלום עולמי.

"וונדר וומן" הוא בסך הכול סרט מוצלח למדי בז'אנר גיבורי העל, ובטח בעולם של D.C. הכימיה בין גדות לפיין מצוינת, הסייד קיקס משעשעים והאפקטים עוצרי נשימה. אהבתי במיוחד את הסצנות בהילוך מהיר שנראות כמו תמונות מספרי קומיקס, במיוחד בזכות השימוש המוצלח בצבעוניות של התלבושת של וונדר וומן על הרקע האפור של העולם השרוי במלחמה.

נקודת החולשה של הסרט היא התסריט המגושם והמסורבל, שגם ממש לא עושה כבוד ל"רעים". סרט גיבורי על טוב זקוק גם לנבלים הגונים (כלומר, לא הגונים), וכאן הבחור הרע די פתטי – גם במראה, גם ביכולות, ובעיקר בטקסטים האינסופיים שהתסריטאים נתנו לו. לא נמאס מנאומים מיותרים וארכניים של הנבל שמספקים לגיבורה את כל המידע שהיא צריכה בשביל לחסל אותו?

בשורה התחתונה: לא הסרט הכי מבריק בעולם, אבל היי, באנו לכאן בשביל גל גדות, והיא משחקת אותה בענק, בתפקיד היסטורי הן לישראלים והן לפמיניזם.

וונדר וומן, בימוי: פטי ג'נקינס, ארה"ב 2017, 141 דקות. // שירה סובל



תגובה אחת

  1. מגדלור wrote:

    בהחלט לא יצירת מופת כמו שכולם טענו. האפקטים היו נחמדים והנבלים היו חסרי פלפל. כאילו היא דרסה אותם בניוטרל בלי להשקיע מאמץ מוגבר.

כתיבת תגובה