ביקורת מוזיקה: "הפרעות", אלבומה השלישי של אביגייל רוז, מספק פופ ישראלי מעולה

הפרעותאביגייל רוז התחילה ברוק ישראלי ב"מלחמה יומיומית", המשיכה לכיוון פופי יותר ב"חצי נחמה", וכעת באלבומה השלישי, שהופק מוזיקלית על ידי שי רוט (תעני אסתר), היא הולכת עם הפופ עד הסוף. האם זה אומר שהיא התמסחרה? ממש לא, דווקא. הפופ של אביגייל הוא הפופ שכדאי שיושמע ברדיו: שירים ממכרים, מגניבים וכנים עד כאב.

המוטיב השולט בכל השירים של אביגייל הוא הכנות הגמורה; כל אלבום שלה הוא כמו דו"ח מצב. הפעם, כמו שמרמז שם האלבום "הפרעות", המצב היה יכול להיות טוב יותר. אחרי אינטרו אקספרימנטלי ונועז השיר הראשון הוא "עננים", שיר אושר פשוט וקליט – "אני על עננים, איזה אושר מכלום". אבל בהמשך מחכים לנו שירים כמו "המשפחה מתפרקת" ו"מבטחי", ששורת הפזמון שלו היא: "ואף אחד לא רואה כמה שאני טובה, כולם חושבים שאני בן אדם זוועה". כן, אתם מתארים לעצמכם כמה כיף להקשיב לאלבום, אפילו רק מבחינת המילים. עם כל כמה שעגום המצב אפשר למצוא הרבה הומור במוזיקה של אביגיל. לצד הכנות וההומור, אגב, יש גם ניצוצות של ברק ליריקלי בכתיבה שלה, לדוגמה בלהיט "א.ה.ב.ה", בו היא מספרת שהיא אינה יכולה לומר את המילה הזו בגלל הדברים שהיא מזכירה לה (אז היא מדברת באותיות). שורת הפזמון: "רוצה חוויות חדשות עם מילים ישנות". תענוג.

לתענוג הזה מוסיפות ההפקות הקלילות והכיפיות של רוט, שאמנם לוקח מעט זמן להתרגל אליהן – הן די פופיות, למרות איכותן הגבוהה – אבל הן ממכרות, אין ספק. הקול של אביגייל הוא תמצית הרגילות, הטבעיות, בלי שום מניירות מסוג כלשהו, והדיסוננס בינו לבין ההפקות (נראה שקול כזה ישתלב באופן טבעי רק באלבומי רוק פרועים) מוסיף לאווירה הכנה והפתוחה. התוצאה היא אלבום פופ ישראלי מהנפלאים של השנה.

המאמר התפרסם במעריב לנוער ביולי 2013.



כתיבת תגובה