ביקורת מוזיקה: "אספר לך", אלבום הבכורה היפהפה של לונא אבו נסאר

אספר לךזה דבר מוזר להגיד על אמנים, ובמיוחד על מוזיקאים, שלא חסרה להם גאווה, אבל אני חושד שלונא אבו נאסר לא יודעת מה היא מחזיקה בין הידיים. אלבום הבכורה שלה, "אספר לך" (אחכילכ) שמו בישראל, הוא פרויקט הסיום של הלימודים שלה במכללת "מיוזיק". זה לא הטייטל הכי טוב לאלבום, אבל אל תתפתו להפחית מערכו בשל כך. מדובר ביצירה מרשימה כל כך, האוצרת בחובה כל כך הרבה יופי וכאב, שקשה להבין איך הוא עוד לא מוכר בישראל, ואיך שיריו לא הפכו ללהיטי רדיו.

הטקסטים כתובים בעברית ובערבית, ולכן, עבור רובנו, חלקם לא יהיו מפוענחים (גוגל טרנסלייט גם הוא לא מצליח להציע עזרה, לצערנו). אבל אלו שכן מובנים לנו אוצרים בתוכם רגישות פריכה עד שבירות. לדוגמה, הצמרמורות שתעבורנה בכם כשהיא שרה במהירות "כולם רעים כולם רעים כולם רעים" בשיר הנושא, או המילה "להאשים" שחוזרת במערבולת מהפנטת אל תוך סיום השיר המעולה "צלקת". יש גם נגיעות קלות יותר באלבום, כמו "בינת מין" הכיפי, אבל הוא לא מנסה להתחנף למאזין או להצניע את עוצמת הרגשות.

לונא כתבה והלחינה בעצמה את השירים, שהופקו מוזיקלית על ידי דרור רותם. היא אמנם מנגנת בגיטרה חשמלית בהרכב ההיפ-הופ "סיסטם עאלי", אבל כאן חושפת פרסונה שונה לגמרי, כנה ופגיעה. הגיטרות היפות והתיפופים האקוסטיים יוצרים אווירה אמיתית ונוגעת שלא מהססת להגיע לשיאים, אטמוספירה עצמאית. סוף סוף מוזיקה ישראלית שבאמת מצליחה לרגש, עד כדי כך שגם השירים שכתובים בערבית לא משדרים תחושה של ניכור. ועם זאת, היא גם קלה לעיכול, נעימה לאוזן ורדיופונית. בקיצור, בלי שנראה שהיא מתאצת יותר מדי, לונא מפיקה מוזיקה אלטרנטיבית אבל נגישה, יפהפייה ומרגשת, אנושית ואינטימית. מפוצץ מוח לחשוב לאן היא יכולה להגיע בהמשך, אבל בינתיים, פשוט תשמעו את האלבום הזה. מגיע לכם.

האזינו לאלבום במלואו:

 

הביקורת התפרסמה במעריב לנוער באוגוסט 2013. 



כתיבת תגובה