ביקורת מוזיקה: "קומדיה רומנטית", אלבומה השני של דיה רז

קומדיה רומנטית דיה רזאלבומה השני של דיז רז ניחן באחת ההוצאות הפיזיות המקוריות והמגניבות של השנה, שעוקפת בסיבוב את העיצוב המתנשא והמתאמץ של קניה ווסט, לפחות. לאלבום קוראים "קומדיה רומנטית" – על עטיפתו היפה מופיעה דיה, כשללחייה נושק גבר בחליפה – ובהתאם, הוא מגיע באריזת פלסטיק מלבנית כמו של סרט DVD, וגם רשימת השירים והקרדיטים מופיעים בסידור האופייני לסרטים. רק על החשיבה המקורית הזו מגיע לה צל"ש.

גם המוזיקה עצמה מתאימה לכותרת: כמו באלבום הבכורה שלה, הנקרא על שמה, דיה ממשיכה לעשות פופ-רוק קליל וישראלי ביותר (בקטע טוב). הפעם זכינו גם לתוספת מפתיעה בדמות רביעיית כלי מיתר, שבצירוף עם הגיטרות הופכת את האלבום לפסקול המושלם לקומדיה רומנטית. קולה של דיה רגיל, אבל כמו אצל אביגייל רוז למשל, יש בכך משהו שמוסיף לכנות. גם האיכות המטושטשת קמעה של ההקלטות הווקאליות מוסיפה לאווירה האורבנית והקלילה.

אבל הדבר הכובש באלבום הוא הכתיבה השנונה, המשעשעת והאמיתית של רז. ניתן לדוגמאות לדבר בעד עצמן: "כל פעם שניסיתי לחשב את זה הייתי שיכורה / אבל נדמה לי שכל שבע דקות עוברת פה טיסה" ("שבע דקות בגן עדן"); "אם תשב מספיק זמן לידי על הספה / בסוף עוד אתאהב בך" ("קומדיה רומנטית"); "אני מאשימה את כולם בשביל שינה טובה" ("לקום וללכת"); "אני יודעת שהכול יכול להשתנות / אם לא אשאיר את הלב שלי בכל מקום" ("הלב"); ועוד ועוד. כמו שילוב של לילי אלן וקייט נאש, אבל לא עוקצני וישראלי. בכלל, החשיבות הרבה שמיוחסת לליריקה במוזיקה הישראלית מצילה הרבה מאוד אלבומים מסתמיות. זה לא אלבום מבריק, ממכר או משובח במיוחד, אבל הוא ממתק חביב ואורבני שנעים להאזין לו, במיוחד אם אתם במצב רוח לקומדיה רומנטית.

האזינו לאלבום במלואו:

הביקורת התפרסמה במעריב לנוער באוגוסט 2013. 



כתיבת תגובה