ככה יישמע הפופ של 2013: על Collections, האלבום השני של דלפיק

collections-delphicצרכני המוזיקה הממוצעים – מה שנקרא "הקהל הרחב" – מקבלים טרנדים שנה לפחות מאז שהם צצים באופן קבוע כבר שנים. כשהפופ האלקטרוני של השנים האחרונות החליף את הR&B של תחילת העשור הקודם המאזינים הכבדים כבר שמעו על זה קודם, וכשהדאבסטפ השתלט על הסאונד המיינסטרימי בתחילת 2012 גם אני כבר הספקתי לחרוש עליו במשך שנה שלמה. בהתחשב בנתונים האלה, נראה שגוון הסאונד של האלבום החדש של הלהקת הבריטית "דלפיק" – שהתחיל לצבור תאוצה, כאמור, כבר לפני יותר משנה – הולך לצבוע את 2013. מדובר בדרים-פופ (פופ באווירה חלומית) עם מקצבי דאנס מקפיצים לרוב והפקות בומבסטיות ועמוסות. משהו שאפשר לרקוד אליו אבל גם לחלום, וקולות גבריים (לשם שינוי) שמגיעים לגבהים מכובדים.
הסגנון הזה, שכל ההיפסטרים כבר נדלקו עליו עם להיט האנדרגראונד Go Out של הלהקה Cults, התחיל להתבשל אצל דלפיק כבר באלבום הקודם שיצא ב2010 ולוטש באלבומם החדש Collections. אם בקודם עוד היו אלמנטים מחוברים לאדמה בדאנס שלהם, הם עולים מעלה כעת. לא שזה אומר שהמוזיקה שלהם פחות קומוניקטיבי, הוא די פופי למעשה: Of the Young שפותח את האלבום מזכיר את "ווי אר יאנג" (רק טוב), ושני הסינגלים שיצאו עד עתה Baiya וMemeo לא רק מעולים אלא גם להיטיים.
מצד שני, הם מושפעים מהמוזיקה האלטרנטיבית (כל טרנד מתחיל שם ובהדרגתיות עובר למיינסטרים), והשירים הכי טובים הם אלו שנשמעים כמו המנוני אינדי דווקא. מבין כל האלבום ראוי לציין עוד שניים יוצאי דופן – Tears Before Bedtime המוזר שמזכיר בסאונד את האלבום האחרון של הלהקה How to Dress Well, ושיר הסיום Exotic עם כמה בתי ראפ מפתיעים. דלפיק מראים בכך שיש להם מקום להתפתח, אבל הם בחרו בדיוק את הסאונד הנכון למומנטום שחרור האלבום.
בשורה התחתונה: סנונית ראשונה לפופ של 2013!

*המאמר פורסם במעריב לנוער, פברואר 2013



כתיבת תגובה