ביקורת מוזיקה: "השד העברי", האלבום המקורי הראשון של הגרובטרון

הגרובטרון השד העברי עטיפת האלבוםכשהאלבום של הגרובטרון נוחת אצלכם בפלייליסט – בעצם, רק מהעטיפה שלו – כבר עולה הדחף לקטלג אותו תחת "פינת הביזאר". אם השם נשמע לכם מוכר, אולי זה מפני שהם טיפה מזכירים (גם בשם וגם בסגנון) את הגבעטרון. האפשרות השנייה היא שאתם מכירים אותם. במקרה הזה סביר להניח שאתם א. מעל גיל ארבעים, ב. היפסטרים, ג. בעלי טעם ייחודי במוזיקה. למה? כי כמו שבטח הבנתם עד עכשיו, מדובר בלהקה של "הזמר העברי העתיק", או "ארץ ישראל הישנה" (במבטא מורתי מסתלסל).

בעצם, כשחושבים על זה, איך הגענו למצב שאלבום של מוזיקה עברית (לא עומר אדם) שיוצא בשנת 2013 מקוטלג כמוזר? האמריקאים בטח לא חושבים שקאנטרי זה ז'אנר מוזר כמו שאנחנו מסתכלים בעין עקומה על כל מי שבאמת נהנה מלשמוע את השירים האלה. וחוץ מזה, למרות שהאלבום מוגדר כ"ניסיון אמיתי לחבר את הזמר העברי הותיק עם האמירה המקורית והעכשווית של הגרובטרון, המחברת את העמק עם העיר, את הניחוחות של פעם עם אלו של היום" – כן, הפיוטיות במקור – הוא בעצם לא כזה רחוק מהמיינסטרים של מה שאנחנו תופשים כמוזיקה ישראלית (מודרנית).

הגרובטרון שחררו שני אלבומי קאברים לשירי ארץ ישראל הישנה; "השד העברי" הוא אלבומם הראשון באורך מלא שמכיל חומרים מקוריים שלהם, והוא מגיע אלינו אחרי עשר שנות פעילות בתחום. למרבה הפלא (טוב, אולי אנחנו מגזימים מעט), כבר מרצועת הפתיחה "הורה הופעה" מתברר שעם כל השלומפריות, זה דווקא נחמד. ההפקות של קובי אוז (מה ששמעתם) מהוקצעות ומתאימות להפליא לאווירה, והשירים כיפיים בהחלט, גם אם קל לדמיין אותם עובדים הרבה יותר טוב בהופעה חיה. זה לא משהו שייכנס לכם לאייפוד, אבל גם אם הסגנון הוא לא בדיוק כוס התה שלכם, אתם לא תסבלו ותוכלו לזוז וליהנות. בקטע מודע לעצמו, כמובן.

המאמר פורסם במעריב לנוער בספטמבר 2013. 



כתיבת תגובה