ביקורת מוזיקה: Versions, אלבומה החדש של זולה ג'יזס, מרומם את הרוח

zola jesus verions עטיפת האלבוםהאסוציאציה הראשונה שעולה בראש כשמקשיבים לראשונה לזולה ג'יזס (Zola Jesus) היא עד כמה הקול שלה דומה לזה של פלורנס וולש. ג'יזס, או בשמה האמיתי ניקה רוזה דנילובה, היא מוזיקאית אלטרנטיבית אמריקאית ממוצא רוסי, שכמו כל אמן שוליים עם נטייה לגותיות, גם שנות צעירותה היו נגועות במוזרות אפלולית: אצל ניקה זו ילדות במעבה יער בויסקונסין עם אבא צייד, ניתוק מהעולם החיצון (טלוויזיה ואינטרנט) והרבה שממה מסביב. בניגוד לפלורנס, הסאונד שמאפיין את ג'יזס הוא בעיקר אלקטרוני, והאפלוליות שלה מתונה אך משכנעת.

לאחר שחרור שלושה אלבומים, האחרון והמצליח ביותר שבהם שמו קונאטוס (מושג  שטבע הפילוסוף שפינוזה המציין את שאיפתו של כל יצור להתמיד בישותו ולהרחיב את עוצמתו), היא קיבלה הצעה שאי אפשר לסרב לה: הופעה במוזיאון גוגנהיים היוקרתי לאומנות בניו יורק. לרגל המאורע החגיגי היא זנחה באופן חד פעמי את הסט האלקטרוני שלה לטובת עבודה עם מלחין קלאסי שיעבד את שיריה עבור קוורטט.

אם המילה "קלאסי" הדליקה בכם נורה אדומה, אתם צודקים: הרגע שבו מתגלה הסאונד של האלבום (/ההופעה) הוא על סף הביזאר, בייחוד כשמדובר באמנית של מוזיקה אלקטרונית. אבל מפתיעה לא פחות העובדה שמדובר באלבום פשוט נהדר.

Versions מורכב מעיבודים לשישה שירים מאלבומה האחרון של זולה, שלושה מהשני שלה ועוד אחד חדש לגמרי. אבל זה לא אלבום "בסט-אוף" פושטי או גרסת אנפלאגד כדי לסחוט כסף: מדובר במשב רוח מרענן ומקורי למוזיקה שלה. למעשה, מדובר באלבום הכי טוב שלה! הכלים האמיתיים, החיים, שמחליפים את ההפקות האלקטרוניות החובבניות והדי פושטיות האופייניות לה, נותנים לשירים לנשום ולממש את כל הפוטנציאל שלהם. והם אפילו יותר קליטים וקומוניקטיביים: העיבודים לSea Talk ולSeekir, למשל, נשמעים כמו להיטים מפלנטה אחרת. האווירה כנסייתית, מהדהדת, והמילים קצת גותיות, אבל כמכלול זו יצירה שמרוממת את הרוח, ומאפשרת להבין מה אנשים מוצאים במוזיקה קלאסית.

המאמר פורסם במעריב לנוער בספטמבר 2013.



כתיבת תגובה