ביקורת מוזיקה: Hotel Cabana, אלבום הבכורה של נוטי בוי

הוטל קבנההמפיק הבריטי Naughty Boy (כן, שם מקורי מאוד), הפעיל בעסקי המוזיקה זה כעשור, הוא אחד המפיקים החדשים המסקרנים של השנה. שהיד קהן, בשמו האמיתי, עסק במוזיקה כתחביב לצד לימודיו לתואר בעסקים ושיווק (אשר לא השלים בסופו של דבר) ועבודותיו הזמניות. מה שנתן לו את האפשרות לעשות מוזיקה לא רק בזמנו הפנוי הוא דווקא זכייה בסכום לא קטן בשעשועון הבריטי "דיל או לא דיל". בתחילת דרכו הפיק לראפרים הבריטים צ'יפמאנק וויילי, ושיתף פעולה נרחבות גם עם אמילי סנדה, זמרת לא מוכרת באותה העת (הוא גם השתתף בהפקת הרבה שירים מאלבום הבכורה שלה). כעת הוא משחרר אלבום ראשון באורך מלא, אלבום קונספט בשם "הוטל קבנה", מלון דמיוני בו מתארחים מוזיקאים שונים.

המימוש של החלק הקונספטואלי די עלוב, כמו שהייתם מנחשים, אבל היי, המוזיקה טובה, וזה מה שחשוב. בטח שמעתם ברדיו את La La La, הסינגל השני מהאלבום שהתלקח, הפך ללהיט לא קטן וזכה להרבה קאברים מצוינים גם הם. בשיר מתארח הזמר הבריטי העולה סם סמית', שניחן בקול מעניין אבל מאוד אוהב כנראה ששמים עליו טונות של אוטוטיון מזעזע (כמו שקרה גם בLatch של דיסקלוז'ר בו התארח), שקצת הורסות את התוצאה הסופית. שאר האמנים המתארחים – ויש הרבה מהם – לא נקברים תחת האוטוטיון, למרבה המזל. ביניהם תמצאו גם את בסטיל, אד שירן, ויז קאליפה והרבה, הרבה אמילי סנדה.

צרימה מוזרה (מוזר שהיא קיימת ומוזר שהיא צורמת), שנהפכה לשכיחה למדי באלבומים האלקטרוניים של השנה האחרונה, היא "שלמות יתר" בהפקות: עידון ומהוקצעות ברמה גבוהה מאוד ואפילו מדי כשמדובר באלבומים ארוכים של שעה ויותר, כמו האלבום הזה. כיחידה אחת "הוטל קבנה" קצת מעייף, אבל כל שיר בו כשלעצמו עשוי נהדר, משלב כיף עם דרמטיות ומעורר געגועים לקיץ. לא אלבום גדול, אבל חביב בהחלט.

הביקורת פורסמה במעריב לנוער באוקטובר 2013. 



כתיבת תגובה