ביקורת מוזיקה: Trouble, אלבומה השני של נטליה קילס

natalia-kills-trouble-album-artנטליה קילס (Natalia Kills) שחררה ב2011 את אלבומה הראשון, שהיה פחות או יותר ההפך הגמור משמו, Perfectionist. היה לו סאונד פופי אפרפר, תעשייתי וקצבי, ונטליה ללא ספק ניחנה בכריזמה, או לפחות בביטחון עצמי שעוזר לה לשכנע את עצמה שהיא ילדה רעה ואפלה. הוא היה יכול להצליח ולהפוך ללהיט ענק… אם רק היה יוצא כמה שנים קודם לכן, או ליתר דיוק, לפני שליידי גאגא התפרסמה; שתיהן שיחקו על אותה המשבצת, והיה ברור מי תזרח ומי תירמס. וחוץ מזה, פשוט לא היו בו מספיק שירים טובים.

באלבומה השני, Trouble, הבטחותיה לאלבום אישי וכן יותר מתגשמות. היא מתפנה לחקור את הדמות של הילדה הרעה האמריקאית, כולל משפחה מתפרקת, מעודדות בתיכון, סיפורי אהבה עם ילדים רעים ומיני חומרים לא חוקיים. האמת? היא עושה את זה לא רע בכלל. אבל בניגוד למרינה והיהלומים לדוגמה, שגם היא חקרה בשנה שעברה את דמויות האישה האמריקאית, נטליה קצת חיה בסרט ומשוכנעת שהיא-היא הילדה הרעה שמדובר עליה. אז נכון, משפחתה איבדה בילדותה את כל כספה, אביה נכנס לכלא ואת שנות צעירותה היא מכנה "טרגדיית נעורים", אבל עדיין, זה קצת מוגזם מכדי להיות משכנע.

אבל זה בסדר, כי סוף סוף היא משחררת אוסף של שירים טובים. Problem, הסינגל הראשון מהאלבום, הוא רצועת אלקטרו-רוק עצבנית ומגניבה; Saturday Night אמריקאי וממכר; Rabbit Hole קצבי ומגניב. יש גם ניסיון לשלב בלדות אישיות יותר, שדווקא עולה יפה; נטליה לא ממש מצליחה להישמע פגיעה, אבל Marlboro Lights לדוגמה כן מעורר קצת רגש. מתוך הנגטיב לחלום האמריקאי הזה, שהוא חלום אמריקאי בפני עצמו כמובן, עולות כמויות קיטש (מוסוות היטב) שלא היו מביישות את קייטי פרי. ועדיין, אי אפשר להכחיש שזה פשוט עובד, ומעורר חלומות בהקיץ על חיים אחרים, שבורים אך סינמטיים… ואמריקאים במלוא מאה האחוזים.

הביקורת פורסמה במעריב לנוער באוקטובר 2013. 



כתיבת תגובה