ביקורת אלבום: לורד אכן גיבורה אמיתית עם Pure Heroine, אלבום הבכורה שלה

לורד פיור הרואיןאנחנו אוהבים את לורד (Lorde) , אבל אפילו יותר משאנו אוהבים אותה ואת המוזיקה שלה, אנחנו אוהבים לאהוב אותה ואת המוזיקה שלה. כמו Somebody That I Used to Know של גוטייה וקימברה, כשההמונים מאזינים לRoyals הם נהנים מהמוזיקה הטובה, אבל גם מהידיעה שהם מאזינים למוזיקה איכותית ואלטרנטיבית, מה שגורם להם להרגיש נורא מתוחכמים. הקטע המצחיק הוא שזה לא משנה, כי באמת מדובר באחד האלבומים הטובים ביותר של השנה.

Pure Heroine (תירגעו, הרואין היא צורך הזכר של הירו, גיבור) מגיע אלינו עם ציפיות מאוד גבוהות בעקבות שלושת הסינגלים המצוינים שלו: Tennis Court, השיר הראשון והטוב ביותר באלבום, הלהיט Royals וTeam הפשוט והקליט. אבל בשמיעה ראשונה סביר להניח שלא תבינו את ההתלהבות ממנו. ההפקה היפה של ג'ואל ליטל (שגם השתתף חלקית בכתיבת המילים) ממשיכה את הקו המינימליסטי האהוב על לורד ומעבה אותו, כשרוב השירים מורכבים מתופים, מסינסתייזר ומקולה בתוספת הרבה ריוורב. האווירה הכללית אפלולית משהו, בתוספת קצת דרמה בצורה ההגשה סטייל לנה דל ריי, אבל אחרי השמיעה הראשונה לא תזכרו איך חצי מעשרת השירים שבו הולכים. וזה בסדר. לא מדובר באלבום פופ, בניגוד למה שטוענת המדיה, והוא לא יותר מדי קומוניקטיבי.

לורדאבל מהרגע שתקדישו את הזמן הדרוש כדי לקרוא את הליריקה המלאה של האלבום ולהבין אותה, ההתאהבות מובטחת, בייחוד אם אתם בני נוער. באופן אישי, אותנטי ונוגע, לורד כותבת על חלומות נעורים, על אהבה, על יציאות עם חברים כדי להעביר את הזמן, על התבגרות, על תום הילדות, על כסף, על מעמדות חברתיים ואפילו על ההשפעה של התהילה שהיא צוברת על חייה. יש לה משהו להגיד, ובאמצעות קו סגנוני משותף במוזיקה ובליריקה היא יוצרת יצירה שלמה בעלת משמעות חזקה כמכלול. התוצאה הסופית היא אלבום אפל, אותנטי ומרגש עמוקות, שדווקא מפני שהוא כל כך אישי, הוא ידבר אליכם ברמה הבסיסית והחזקה ביותר.

מעבר לאיכותה של המוזיקה שלה, ההצלחה של לורד היא דבר נהדר, שכן לצד ההוכחה שהיא מספקת שאפשר להצליח גם בלי להתפשט ולהשתגע (כן, מיילי סיירוס, אנחנו מדברים עלייך), רק בזכות המוזיקה, היא גם באמת רוצה לומר את מה שיש לה על הלב כבן אדם. וכשהפמיניזם, הביטחון העצמי (לא לשים על מה שאנשים אחרים אומרים עליך אלא להיות עצמך) והמסרים המעצימים חשובים למתבגרת יותר מלהתענג על רגעי התהילה שלה, אפשר להירגע: יכול להיות שזו תחילתה של תקופה מאוד, מאוד טובה לפופ.

המאמר פורסם במעריב לנוער באוקטובר 2013. 



כתיבת תגובה