ביקורת אלבום: Alive, אלבומה השני של ג׳סי ג׳יי

JessieJ1שנתיים עבור מאז שחררה ג'סי ג'יי (Jessie J) את אלבום הבכורה שלה Who You Are (בעל העטיפה המכוערת הידועה בכינויה "הדלמטית"), וכעת היא משחררת את אלבומה השני, Alive (בעל העטיפה המכוערת לא פחות, הידועה בכינויה "הברווזה העצבנית"). מאז היא הספיקה לתרום את שערה לחולי סרטן – האמת, דווקא הולם אותה קצוץ, אנחנו חייבים להודות – ולהוציא לא מעט סינגלים, מביניהם בולטים השניים שהפכו ללהיטים הכי גדולים: Price Tag בו התארח הראפר B.O.B. ו"דומינו".

בתחילת דרכה, נזכיר לאלו שלא מכירים אותה, ג'סי התפרסמה והפכה לתופעת רשת בזכות סרטון ביתי בו היא יושבת ישיבה מזרחית מול המצלמה, לבושה בפיג'מה, ודופקת ביצוע מהמם לשירה Mama Knows Best, שגם נכלל באלבום הראשון. מאז היא סטתה קלות ונכנסה בכל הכוח לעולם הפופ, בו היא מביאה קול גנרי ומשעמם נוסף לתעשייה הגנרית והמשעממת ממילא, כשהיתרון היחיד שלה על מתחרותיה הוא הקול המיוחד שלה (שבמסגרת של אלבום באורך מלא, אגב, הופך למציק קמעה). בשירים כמו "אמא יודעת הכי טוב" או Do It Like a Dude העצבני היא הוכיחה שיש לה פוטנציאל, אבל זרקה אותו כדי להיות כוכבת פופ. טוב, נו, לפחות היא הצליחה.

Alive ממשיך את הקו הפופי הזה, ולוקח אותו רחוק יותר: כל האלבום כולו הוא פופ סטייל ג'סי ג'יי, כלומר הפקות אלקטרוניות מוארות ואמריקאיות עם נגיעות דאנס וליריקה של אני-מרגישה-טוב-ושכל-מי-שזה-לא-נראה-לו-ילך-לחפש-מי-ינענע-אותו. אם אתם אוהבים את הסגנון האלבום הזה הוא גן עדן, אבל מעבר לזה אין בו כלום, ממש שום דבר. הדבר היחיד שניתן להתנחם הוא הוא שבניגוד לWho You Are, פה אין שירים איומים כל כך שבקושי ניתן לשרוד אותם עד הסוף, אבל עדיין, ציפינו לקצת התפתחות.



כתיבת תגובה