ביקורת אלבום: Brand New Machine, החדש של צ׳ייס אנד סטטוס

chase-status-brand-new-machinec-coverשנתיים וחצי לאחר אלבומם הקודם No More Idols, משחרר צמד המפיקים האלקטרוני Chase & Status את אלבום האולפן השלישי שלהם, Brand New Machine. מאחורי השם הזה עומדים שאול מילטון (צ'ייס) וויל קנרד (סטטוס), שני צעירים בריטים שהכירו באוניברסיטה במנצ'סטר בשנת 2003, ומאז הספיקו לשחרר כאמור לשחרר שלושה אלבומים משלהם ולעבוד עם אמנים גדולים כמו פלאן בי, סי לו גרין, אקזמפל, טייני טמפה וריהאנה, בין אם בתרומת קולות לשירים של הצמד או בהפקה לאלבומי הסולו של האמנים.

אלבומם הראשון More Than Alot וזה שבא אחריו היו אלבומי ברייקביט ודראם אנד בס קצביים ומסיבתיים, בתוספת נגיעות כבדות של דאבסטפ – הם היו מחלוצי המפיקים שמזגו את הדאבסטפ לתוך הפופ. בשחרורם החדש, לעומת זאת, הם עוברים להתנסות בסאונד אלקטרוני קצת שונה ויותר אפל מקודמיו (אל תתנו לעטיפה האדומה והמזעזעת להטעות אתכם). המקצבים הכבדים והסופר מהירים של הדראם אנד בס ופינו את מקומם למכונות תופים מזנים שונים, הבסים המסונתזים קיבלו יותר במה. מצד שני, האמנים המתארחים שומרים על אווירה דומה – השמות האנונימיים למדי שנבחרו הם אמנים מהגל הטרי ביותר של המוזיקה הבריטית, כשהמוכרים היחידים מביניהם הם Pusha T ומייג'ור לייזר, הפרויקט של מפיק העל דיפלו אשר השתתף בהפקת השיר החמישי באלבום, Pressure.

אז הסאונד החדש של הצמד יותר קומוניקטיבי, במיוחד כשמדובר בפלטפורמה ההולכת ומתיישנת של אלבום אולפן באורך מלא, אבל עדיין לא מצליח להגיע לגבהים מרשימים. הרבה מהשירים מתאימים למסיבות; מדי פעם יש יציאה מעולה, כמו Heaven Knows בו מתארחת אלי אינגרם (אשר המוזיקה שלה בעצמה לא רעה בכלל), אבל ברוב השירים אין יותר מדי במה להתעמק. הם אחלה והם חמודים, אבל להיות אחלה חמודים זה לא מספיק בשנה כל כך עשירה מוזיקלית כמו 2013.

המאמר פורסם במעריב לנוער בדצמבר 2013.



כתיבת תגובה