ביקורת מוזיקה: אלבום ההפתעה הויזואלי של ביונסה הוא פרויקט חייה

ביונסהביונסה תפסה את כל תעשיית המוזיקה לא מוכנה כששחררה את אלבומה החמישי בהפתעה מוחלטת, מבלי ששמץ ידיעה על כך תדלוף לאמצעי התקשורת. ולא מדובר באלבום רגיל: Beyonce, כמו שנקרא הפרויקט, הוא אלבום ויזואלי של 14 שירים ו17 קליפים. לוקח זמן להתאושש מההפתעה ובאמת להתייחס לאלבום כיצירה העומדת בזכות עצמה ובמנותק מההקשר הגרנדיוזי, וגם כשבאמת מתחילים לשמוע/לראות אותו, יש תחושה שהמימדים של הפרויקט משעים את חוש השיפוט שלנו. אך גם כשהוא חוזר, למרבה התענוג, מתגלה שמדובר ביצירת פופ מצוינת ומושקעת להדהים.

קונספט האלבום הויזואלי אינו דבר חדש. Kin, אלבום הבכורה של הפרויקט המסתורי iamamiwhoami, הפך לסנסציית רשת ב2012 ועורר הרבה סקרנות (לצד העובדה שהוא יצירת מופת מודרנית מדהימה). החידוש של ביונסה היה בהכנסתו לתוך המיינסטרים, לפופ; וכיאה לזמרת בסדר הגודל שלה, מדובר בפרויקט הרבה יותר מושקע תקציבית, שגם אם מוזיקלית הוא הרי פחות איכותי, ויזואלית הוא פשוט פוער פיות.

השירים מדגימים התפתחות ראויה להערכה במוזיקה של הדיוה: פחות מהרית'ם-אנד-בלוז החרוש שלה, יותר מהאלקטרוניקה – החל מפופ, דרך אלקטרוניקה כבדה יותר והיפ הופ, ועד לסול ולדיסקו. אבל מה שהופך אותו לכל כך מדהים הוא הקליפים. כל קליפ וקליפ הוא לא פחות מיצירת אומנות מושקעת להדהים עד הפרטים הקטנים ביותר שמבטאת חזון אומנותי אמיתי. בין אם זה רטרו אמריקאי מגניב כמו בBlow המהמם, הפקה קולנועית בממדיה כמו בHaunted בעל האווירה המפחידה, הופ-הופ קול כמו בYonce, טיול שורשים כמו בBlue או סתם קליפ אווירה סקסי כמו בRocket, מדובר במשהו שעוד לא נראה כמותו בפופ. לא סתם הוא קרוי על שמה; זהו פרויקט חייה של ביונסה, שמראה לכולם מי המלכה הכי גדולה של הפופ המודרני.

המאמר התפרסם במעריב לנוער בינואר 2014. 



כתיבת תגובה