ביקורת אלבום: Evolution Theory, אלבום הבכורה של מודסטפ

Modestep-Evolution-Theory-Deluxe-Editionסיפור ההחמצה של מודסטפ מזכיר את הסיפור של נטליה קילס, שהוציאה בתחילת 2011 את אלבום הבכורה שלה "פרפקציוניסטית". מדובר באלבום אלקטרופופ חביב גם אם תעשייתי למדי שנהנה מנגיעות אפלות עדינות, והוא היה יכול להיות להיט… אם רק היה יוצא שלוש שנים קודם לכן, כלומר אם המשבצת שהיא שיחקה עליה לא הייתה תפוסה כבר על ידי ליידי גאגא.

"מודסטפ" – להקת רוק אלקטרוני ודאבסטפ לונדונית – פעילה בשטח כבר משנת 2010, אבל נזכרה להוציא את אלבום הבכורה שלה רק עכשיו, בתחילת 2013. וחבל. האלבום נפתח בחמש רצועות דאבסטפ מקפיצות ומלוכלכות עם שיאים מעולים והרבה קולות אלקטרוניים – אם השירים האלה היו יוצאים אפילו לפני שנה וחצי הם היו מצליחים כמו שצריך, אבל עכשיו להקות דומות כמו Nero כבר סימנו לעצמן את הטריטוריה הזו, וחוץ מזה, למי יש סבלנות לדאבסטפ, אחד הז'אנרים היותר חרושים של התקופה האחרונה.

מדי פעם ישנן נקודות נחת (הכוונה לנקודות טובות, כי מנוחה האלבום הזה לא מספק), והן על פי רוב הרגעים בהם מודסטפ מתרכזים ברוק האלקטרוני (לפעמים הרבה, לפעמים רק בנגיעות) שלהם ולא  בדאבסטפ. Time לדוגמה הפתיע אותי לטובה, וגם Flying High די ממכר. יש כאן כמה שירים שממש גולשים לז'אנר המטאל, וגם אלו שלא נותנים תחושה של עומס – האלבום די אובר מופק וכל שיר בו אינטנסיבי. תוסיפו לזה את העובדה שהאלבום בגרסתו הרגילה מונה חמישה עשר שירים (עשרים וארבעה כולל רצועות הדלוקס, שמורכבות בעיקר מרמיקסים) ותבינו למה קשה להאזין לו ברצף. הוא פשוט מעייף, דווקא בגלל שכל שיר מתעקש לספק כל כך הרבה שיאים. כדאי לשמוע רק אם אתם מכורים לאלקטרוניקה דאבסטפית ואנרגטית.

Evolution Theory / Modestep, 2013. המאמר התפרסם במקור במעריב לנוער, פברואר 2013.



כתיבת תגובה