ביקורת מוזיקה: דיפלו מקושקש בApocalypse Soon

מייג׳ור לייזרדיפלו אין און פייר. נראה שהמפיק האמריקאי והמייסד של חברת התקליטים Mad Decent נמצא באופן קבוע בתוך המולה תמידית של עשייה, אשר מלווה בפסקול של מוזיקת מועדונים מפוצצת ורועשת ובניחוח של חומרים מפוקפקים שונים אשר את טבעם לא נפרט כאן. לצד הפקה למיטב האמנים, מביונסה וג'סטין ביבר במיינסטרים ועד M.I.A., מרינה והיהלומים ואיגי אזליה בסצנה האלטרנטיבית יותר, הוא תמיד משחרר מוזיקת סולו חדשה ומופיע בהופעות ענק שנראות כמו הדבר המופרע ביותר בעולם המוזיקה כרגע. אחד מהפרויקטים המוערכים יותר שלו הוא Major Lazer, פרויקט דאנסהול (מוזיקת דאנס ג'מייקנית, ובגרסה של דיפלו גם אלקטרונית) אשר הקים יחד עם מפיק העל Switch ב2009. ב2011 דרכו של סוויץ נפרדה מהעניין, אך הפרויקט לא הוזנח ואף שחרר אלבום אולפן שני. פחות משנה עברה מאז וכבר מגיע אלינו מיני האלבום הבא, Apocalypse Soon.

כמצופה, אי אפשר להגיד על האלבום הזה שהוא לא מקפיץ. הוא כמו פסקול לאפטר-אפטר-אפטר פרטי של מסיבה שמסרבת להיגמר, והדבר האחרון שאפשר לומר על דיפלו הוא שהוא מפיק מינימליסטי. הוא בולט, צעקני, מסוחרר ותמיד נשמע מודרני – וכאילו כדי להוכיח את זה, האי-פי נפתח בשיר בו מתארח פארל ויליאמס, שנראה שהשתתף בחצי לפחות מהלהיטים של השנה האחרונה. הבעיה היא שמדובר בבלגאן אחד ענק. השיר עם פארל, למשל, לא מתקדם לשום מקום; שירים אחרים יכולים להתחיל במקום אחד, לסטות חדות למקום אחר בפזמון ואז לצאת לחקור אזורים נוספים, כל זה בשלוש דקות; כל זה אמנם מקפיץ, אבל ממש לא מתקרב לרמה של שני האלבומים המסודרים. זו לא פצצת מועדונים, זה רימון יד: דוחפים לבפנים מכל הבא ליד ומקווים שיתפוצץ בבום אדיר כמה שיותר. התוצאה הסופית היא מעדן למי שמחפש מוזיקת מועדונים (או שירים לפלייליסט חדר-כושר), אבל בלי הרבה ערך לשאר.

Diplo. המאמר פורסם במעריב לנוער באפריל 2014. 



כתיבת תגובה