ביקורת מוזיקה: לילי אלן לא מאכזבת בקאמבק המצופה עם Sheezus

שיזסעל פניו, נראה מתבקש לקטול את Sheezus, אלבום הקאמבק של לילי אלן (29) אחרי חמש שנות שתיקה. בשמונה השנים שעברו מאז שחרורו של Alright, Still, אלבום הבכורה הנהדר שלה, היא הספיקה לשחרר אלבום שני ומצוין לא פחות, להקים חברת תקליטים קטנה משלה, להכריז על פרישה מהקריירה שלה כזמרת, להתחתן ואחרי מאמצים וסיבוכים להביא לעולם שתי בנות – ונראה שגם לאבד את זה. ייחודה של לילי היה בליריקה החדה כתער שלה וביכולתה לכוון חיצי ביקורת רעילים כלפי כל העולם בערך בדיוק מדהים, אבל אז קיבלנו פתאום את Air Ballon, שיר פופ סטנדרטי ומתוק בקטע סוכרתי, או את Our Time, אותו דבר רק עם פחות טעם. המזור היחיד היה בHard Out Here, שיורד על המצב שתעשיית המוזיקה הידרדרה אליו; אבל כבר בשיר הפותח של האלבום לילי אומרת שהיא מודעת לכך ש"המשחק השתנה, אני לא יכולה פשוט לחזור, לקפוץ על המיקרופון ולעשות את אותו הדבר". מאז שפרשה, מודעות עצמית במוזיקה הפכה לדבר שבשגרה, וחצי ביקורת מדויקים יכולות לירות גם זמרות אחרות, חדשות ומנוסות הרבה פחות ממנה, כמו לורד למשל. היא צריכה להביא משהו חדש, ובינתיים נראה שמתפשרת על שירי פופ קלילים שהרדיו יאהב.

זו הפתעה נעימה, אפוא, שהאזנה לאלבום המלא מגלה שלא כך הדבר. נכון, זו לא בדיוק אותה לילי ממקודם. היא צריכה להתאמץ טיפה יותר כדי להישאר רלוונטית וזה ניכר, ומהביקורות שהיא עדיין לא מהססת למתוח עולה שהדבר היחיד שהיא אוהבת בעולם הזה הוא בעלה ובנותיה, מה שצובע אותה באור מעט מריר. אבל "שיזוס" הוא עדיין אלבום פופ מעולה – קצבי, מופק במקצועיות ומעביר תכנים רציניים במעטפת נעימה לאוזן וקלה לעיכול. היא אכזרית אבל אמיתית (Insincerely Yours), מודעת לעצמה (Sheezus) וכנה (Life For Me) – ו-וואלה, גם הפופ המתוק שלה דווקא בסדר גמור. בסופו של דבר, אנחנו הכי שמחים לקבל את לילי שלנו בחזרה.

המאמר התפרסם במעריב לנוער ביוני 2014. // דור בביוף



כתיבת תגובה