ביקורת מוזיקה: ״לא כוחות״ מגדירים מחדש מהו הטירוף במוזיקה הישראלית

לא כוחות"לא כוחות" הוא אחד הפרויקטים הכי מטורפים שנראו במוזיקה הישראלית כבר הרבה זמן, אם לא בכלל. מדובר בשיתוף פעולה בין שני מוחות מוזיקליים בולטים מאוד בסצנה: גלעד כהנא, סולן להקת הרוק "ג'ירפות", והמפיק תמיר מוסקט, חבר הבלקן ביט בוקס. הצמד הזה מתברר כשילוב קטלני ויוצר פרויקט מיוחד מאוד, מההתחלה ועד הסוף. כדי לקדם את האלבום שלהם, למשל, הם שלחו סרטון מותאם אישית למאה אנשים שמצאו בפייסבוק, מאושיות אינטרנט ותרבות ועד גולשים תמימים עם ארבעים חברים שלא הבינו מאיפה זה נפל עליהם. כל אחד ממאה הסרטונים – אשר נכתב אישית עבור הנמען שלו – הוא פרסומת לדיסק שלהם, אשר מגיע עם… שקית זרע. בשלב האחרון בסרטון הנמען משתובב עם תינוק ה"לא כוחות" שיצר (כשהדיסק, בכלל, נמצא כבר בפח). הבנתם את הראש.

"לא כוחות" הוא פרויקט שאי אפשר לקחת ברצינות, אבל הוא ממש לא במשקל נוצה. כשמאזינים לטקסטים מגלים שהם עוסקים בכל מיני נושאים כואבים ורלוונטים מאוד לישראלי בן זמננו: הקושי לשלם שכר דירה, תחושת אי שביעות רצון מהחיים, בעיות בזוגיות וכדומה. אך כל אלה מועברים באווירה של קרנבל מטורפים: שריקות, קריאות ביניים, תיפופים לטיניים, כלי נשיפה, כלי מיתר, סלסולים, זמזומי יתושים, מה אין פה. אי אפשר לצפות מה יקרה בשיר הבא, ולפעמים אפילו לאן השיר הנוכחי יתפתח. יש בו כמה שירים אדירים – "אני לא מאושר" שפותח את האלבום, למשל, או "נדל"ן", בו מתארחת מרינה מקסימיליאן בלומין ושרה ברוסית. הבעיה היא שהרמה לא אחידה: חלק מהשירים פשוט לא טובים, והאווירה הכיפית יכולה להפוך למעיקה בשניות. גלעד כהנא הוא קול מיוחד, ותמיר מוסקט הוא מפיק בחסד עליון, לא פחות; זה אלבום גחמני, אקספרימנטלי ומקושקש בקטע טוב, אבל היה עדיף לו היה קצר ומזוקק יותר.

המאמר פורסם במעריב לנוער ביולי 2014. // דור בביוף

 



כתיבת תגובה