ביקורת אלבום: טל פוגל מרשימה באלבום הבכורה ״ערימות של חלומות״

ערימות של חלומות טל פוגל עטיפת האלבום"ערימות של חלומות", אלבום הבכורה של המוזיקאית טל פוגל (23), הוא אלבום מיוחד בנוף המוזיקלי הישראלי. זה לא שהסגנון שלו יוצא דופן, או שהיכולות הווקאליות שמודגמות בו מרשימות, או שהמנגינות שלו קליטות במיוחד. הוא פשוט כתוב מדהים. רק לעתים מאוד רחוקות אפשר להחמיא לאלבום שלם ולומר שהוא כתוב מדהים, וכשזה קורה בשפת הקודש זה מרגש אפילו יותר. כל שמונת השירים נכתבו על ידי פוגל, ומדובר בטקסטים שהם פנינים, אחד אחד. אלו לא פזמונים, זאת שירה. ובלי מריחות, מילים גבוהות וריקות מתוכן או גיבוב שאי אפשר להרכיב ולסחוט ממנו משמעות; אלא יופי טהור, רגש זך וחזק. ככה כותבים מוזיקה אלטרנטיבית. כך שיותר משכיף להאזין לאלבום, כיף לקרוא את המילים.

באשר למוזיקה עצמה, על ההפקה אחראי אמיר גרומן מ"מריונטה סול", אותה להקה בה ניגנה פוגל כבסיסטית (היא הייתה הבסיסטית גם בהרכב של אלברט סופר, סולן להקת "אלגנט"). "ערימות של חלומות" משקף גם מהבחינה הזו את תחושת הדיסוננס העצמי מתוכה הוא נבע: הוא נע מעדינות צמר-גפנית ורדרדה, כמו חלום המצויר בצבעי מים ("כדור פורח"), ועד אנרגיה חשמלית בטמפו גבוה, "ללכת לאיבוד בתלם זה לטבוע בתוך מי מנוחות" ("רצח אופי"). גם בנקודת המעבר המדויקת בין המצבים, למשל בשיר הנושא, יש עדיין שרידים לעייפות הנזעמת הזו של לפני ההתפכחות: "מגיע איזה שלב שכל החלומות הופכים לערימות / מגיע איזה רגע שבו אני תופסת שישנתי עמוק". הקול של פוגל עדין, מלטף; ההפקה, שמזכירה מעט את זו של "לורנה בי" המצוינים (שהתפרקו כבר מאז) באלבומם הראשון, גם אם היא פחות כבדה, עוטפת; ובכלל, למרות (ואולי דווקא) מפני שהמנגינות שלו לא שיא הקליטות, זה אלבום שקל מאוד לשקוע בתוכו. וגם אם לא הצלחתם להגיע לקליק הזה, לפחות קראו את הטקסטים; כשרון כזה לא רואים כל יום.

המאמר התפרסם במעריב לנוער באוגוסט 2014. // דור בביוף



כתיבת תגובה