ביקורת מוזיקה: טיון יארדס משנים את סגנון הטירוף בNikki Nack

tune yardsההצהרה הזו אולי תישמע מתנשאת, אבל זו האמת: Nikki Nack הוא לא אלבום קל לעיכול, והוא לא אלבום לאנשים רגילים. הוא קצבי ומטורף, אבל לרקוד לצליליו זו משימה לא פשוטה. מצד שני, זו בדיוק הייתה המטרה של המוזיקאית האמריקאית מריל גארבוס בפרויקט שלה tUnE-yArDs (כך במקור): לאתגר את האוזן שלכם.

כיום, אחרי שw h o k i l l, האלבום השני בפרויקט שיצא ב2011, זכה להצלחה גדולה – לא מעט בזכות הסינגל המצוין Bizness – "טיון יארדס" הוא אחד השמות הכי חמים בסצנת המוזיקה האקספרימנטלית, מוזיקה שמנסה לפרוץ דרכים חדשות ולאתגר את האוזן שלכם. גם באלבום החדש "ניקי נאק", שזכה לביקורות מהללות, ייקח לכם זמן להבין מה לעזאזל קורה פה, מוזיקלית וליריקלית, אבל זה הכי משתלם. וחוץ מזה, בניגוד לאלבומים אקספרימנטליים אחרים, פה גם אם עדיין לא הצלחתם לתפוש את השיר, עדיין יש בו משהו קומוניקטיבי בזכות השפעות הוורלדביט הקצביות שבו. וטוב שכך, כי אם זה לא היה ככה, סביר להניח שרוב המאזינים היו מתייאשים כבר בשיר השני.

כשמאזינים לטיון יארדס, במיוחד בפעם הראשונה, אי אפשר לדעת מה הולך לבוא. גרבוס יכולה לשיר רגיל, ואז פתאום ללחוש או לצרוח ללא התראה מוקדמת; לנגן כלים מסוימים רק לאוזן ימין שלכם, ואז רק לאוזן שמאל; לשבור את התיבות באמצע באופן שנראה רנדומלי ממש; להכניס כלים אלקטרוניים באמצע שיר שלא עשה שימוש שלא עשה שום שימוש באלקטרוניקה קודם; ולהרכיב מקצבים שפשוט לא תצליחו לקלוט. אתם שומעים את השיר ואוהבים את הסאונד שלו, אבל פשוט לא מבינים איך הוא הולך. מהבחינה הזו, האלבום החדש הולך רחוק יותר מקודמו, ומציב אתגר קשה יותר. מצד שני, הוא גם גרובי יותר, והאתגר שלו הוא אחד שתרצו לנסות ולפצח. ובכל מקרה, מתי בפעם האחרונה האזנה לאלבום מסוים הייתה בשבילכם ממש הרפתקה? רק בשביל זה שווה לתת לו צ'אנס.

Nikki Nack / Tune Yards, 2014. // דור בביוף

 



כתיבת תגובה