ביקורת מוזיקה: קלווין האריס עדיין גנרי בMotion

motionיש אמנים שאתה יודע בדיוק מה אתה הולך לקבל מהם, אבל עדיין משתמרת בך איזושהי תקווה שיום יבוא והם יפתיעו, ייצאו מאזור הנוחות שלהם ויוציאו תחת ידם אלבום טוב באמת. קלווין האריס (30) עדיין לא נמצא בשלב הזה. ולמה לו? אחרי שאלבומו הקודם "18 חודשים" קנה לו מקום של כבוד כאחד ממפיקי העל של התקופה, שאחראי על מספר בלתי מבוטל של להיטים וקובע את הטון של מצעדים שלמים, לא משתלם לו להרפות מן הנוסחה המנצחת כדי לחקור טריטוריות חדשות, שאמנם תרחבנה את חזונו כאמן אבל גם תסכנה את הקריירה שלו.

ובכל מקרה, האריס הוא לא מאלה שמסתכנים. הכי הרבה ריגוש שתמצאו אצלו זה שיתופי פעולה מפתיעים, או לפחות מגוונים בצורה משמחת – וזה דווקא יש בשפע באלבומו החדש Motion. אלי גולדינג עוד הייתה שידוך צפוי, אבל לאחר שהצליח לשכנע את פלורנס וולש מFlorence + the Machine לשתף איתו פעולה בSweet Nothing נפתחו לקלווין הצ'אקרות והוא התחיל להרחיב את קטלוג שיתופי הפעולה שלו ולכלול בו עוד לא מעט שמות מעניינים. כך תוכלו למצוא כאן את הצמד הרטס, גוון סטפני, הראפרית טינאשה ואפילו את שלישיית האחיות המוכשרות Haim, שמתארחות בשיר הטוב ביותר באלבום Pray to God. האריס אחראי על הפקת כל השירים וגם על כתיבתם, אבל האמנים המתארחים הם-הם שמכניסים להם קצת רוח חיים. והרי, עם כל כמה שהוא להיט גדול, כמה רוח חיים אפשר כבר למצוא באולטרה-להיט הבלתי-נסבל Summer, לעומת Blame בו מתארח ג'ון ניומן?

עם זאת, מפיקים כמו האריס הם החוליות הכי פחות מעניינות בשרשרת המזון של הפופ המיינסטרימי, גם אם הן ממוקמות בעמדה גבוהה למדי. המוזיקה שלהם חרושה, מאוסה, לעוסה ומוכנעה לבליעה, דאנס מועדונים זול שרק במזל מגיע מדי פעם איזה אמן או שנתיים שמחדיר בו טיפה נשמה. הוא אפקטיבי מאוד, אין מה לומר, אבל גם ברגעים הנועזים יותר שבו, הוא עדין גנרי כל כך שבא למות.

Motion – Calvin Harris, המאמר פורסם במעריב לנוער בנובמבר 2014. // דור בביוף



כתיבת תגובה