לא מתאמצים: על Super Critical, אלבומם השלישי של הטינג-טינגס

Super_Critical_album_ting_tings_discogs_wikipedia_duran_duran_collection_woolley_spinksמחמאה אחת בלתי ניתנת לויכוח אפשר לתת לSuper Critical, אלבומו החדש בעל השם המגניב של צמד הפופ הבריטי הטינג טינגס (קטי ווייט, 32, וז'ול דה מרטינו, 45): הוא בוחר קו מוזיקלי אחיד ודובק בו לכל אורכו (הקצר למדי, קצת יותר מחצי שעה). אלבומם הקודם, Sounds From Nowheresville, לא הצליח למחזר את הצלחתו של אלבום הבכורה We Started Nothing למרות שהיה חמוד למדי, וקיבל ביקורות פושרות מינוס בעיקר מפני שהיה נגוע בהפרעה סגנונית קשה – כל שיר כשלעצמו היה טוב, אבל כמכלול הם פשוט לא עבדו טוב אחד עם השני. "סופר ביקורתי" יודע לפחות מה הוא רוצה מעצמו ומחיינו: אין לו בשורה גדולה, אבל הוא שומר על הגישה הכיפית והקלילה של הצמד בסדרת שירי פופ פשוטים וחמודים.

הווייב הקליל והמגניב של האלבום אינו דבר מובן מאליו בהתחשב בגילם של קטי וז'ול, אבל אי אפשר שלא לרקוד לצליליו הגט-לאקיים עד מאוד של הסינגל המוביל Wrong Club (ולצחוק למשמע פזמונו הגאוני: I'm in the wrong club, listening to this shit), או לזמזם את Do It Again כבר אחרי שמיעה אחת. הם לא התבגרו מצד אחד, ואיבדו משהו מהאנרגיות של להיט הפריצה שלהם That's Not My Name מצד שני, אבל יש להם את זה, איזשהו מרכיב קסם שמאפשר להם לעשות פופ קליל ומדבק, עם נגיעות פאנקיות. חבל, עם זאת, שהם לא מתאמצים יותר: לא מדובר באלבום גדול, וניכר בו שנעשה בסוג של כלאחר יד, מבלי להציב לעצמו שאיפות גדולות. וזה כבר קצת מאכזב, כי מילא אלבום חמוד ותו לא, אבל לפחות שיהיה עם כוונות שיצדיקו את קיומו. כמו שהוא, אי אפשר להצביע בו על שירים חלשים באופן מיוחד, אבל הוא עדיין האלבום החלש ביותר של הצמד עד כה.

Super Critical / The Ting Tings, המאמר פורסם במעריב לנוער בדצמבר 2014. 



כתיבת תגובה