ביקורת מוזיקה: צ׳רלי XCX לוקחת בקלות את תואר אלבום הפופ הטוב ביותר של השנה עם Sucker

suckerצ'רלי XCX היא מלכת העולם כרגע. אתם אולי לא יודעים את זה, אבל טביעות האצבעות של הצעירה הבריטית הזו מרוחות על כל המצעדים של השנה האחרונה: היא המוח מאחורי האולטרה-להיט I Love It; הכותבת והמבצעת של הפזמון הממכר של Fancy; וזו שהעניקה ל"אשמת הכוכבים" את שיר הנושא שלו, Boom Clap. דרך ארוכה היא עברה עד שהגיעה למעמדה כעת: מהוצאת אלבום בגיל 14 והופעות ברייבים פרועים בבריטניה, דרך שחרור אלבום אולפן רשמי ראשון בשם True Romance ועד התברגות איתנה במאחורי הקלעים של תעשיית הפופ. אבל עכשיו כשהיא כאן, היא לא הולכת לעשות הנחות. צ'רלי לא מתכננת רק לכבוש את המצעדים – היא מתכננת לשנות את הדרך בה הם נשמעים, וזה כנראה הדבר הכי טוב שיכול לקרות להם כרגע.

Sucker הוא אלבום שונה מאוד מקודמו, עליו כתבנו בזמנו ביקורת נלהבת במיוחד – מסוג השונות שגורמת למעריצים להטיח בה טענות התמסחרות. אך קשה להאשים אותה בכך כשהסאונד שלה כל כך מיוחד, כשניכר שהיא כל כך נהנית מזה – וכשהיא כל כך טובה במה שהיא עושה. האלקטרוניקה של "רומנטיקה אמיתית" נזנחה לטובת הפופ-פאנק הראוי היחיד שנראה כאן מזה שנים, עם כל האטטיטיוד הבועט והנערי של הפאנק וכל הפאן והקליטות של הפופ, יחד עם באסים של מועדונים וביטים של היפ-הופ. הביצועים הקוליים שלה שטותניקיים ומצוינים כאחד; ההפקה מלוכלכת אך מדויקת; הטקסטים רדודים בכזו כוונה תחילה שזה מענג; והכי חשוב – כל פזמון פה הוא להיט בינלאומי בפוטנציה. היה קשה לנחש את זה מאלבומיה הקודמים, אבל צ'רלי היא מוח מבריק בכל הקשור לפופ; היא אמנם מכונת להיטים הכובשת את הקהל והמבקרים כאחד, אבל השירים שלה הם הדבר הכי רחוק שאפשר לדמיין מעוד תוצר פופ תעשייתי ועייף – הם כל כך ספוגים בחיים וברוח נעורים שאי אפשר לשמוע אותם בלי לצחוק ולרקוד. בקצרה, היא בקלות לוקחת את תואר "אישיות הפופ של השנה", וכן, גם את "אלבום הפופ של השנה".

Sucker / Charli XCX, הביקורת פורסמה במעריב לנוער בינואר 2015. 



כתיבת תגובה