ביקורת: All Around the World, האלבום השני של Mindless Behavior

130312023212660500להקות בנים רגילות לספק להיטי פופ מזוויעים, ואנחנו רגילים לקבל אותם, אבל מזמן לא נשמעה פתיחה גרועה כל כך לאלבום כמו All Around the World, רצועת הנושא של האלבום השני ללהקת הבנים האמריקאית השחורה Mindless Behavior. מדובר ברצועת דאנס עמוסת סינסתייזרים חרושים, אוטוטיון, ומי היה מנחש – טיפה אחת של דאבסטפ. למרבה הצער, האוטוטיון הזול והמעצבן ממשיך להיגרר איתם לאורך שאר האלבום, אבל הז'אנר שמשתלט הוא דווקא הR&B בן זמננו, מה שהופך אותו ליותר נסבל, בניגוד למצופה.

מאז אלבום הבכורה שלהם, מיינדלס הספיקו ללוות את הבקסטריט בויז, ג'סטין ביבר, ג'ייסון דרולו וג'נט ג'קסון בסיבובי הופעות, וכמוהם, הם לא רוצים לספק משהו חדש או אפילו סתם טוב במיוחד, אלא סתם להוציא אלבום ולהחזיק אצבעות שיצליח. האם זה הולך לעבוד? על פי מונה הצפיות שלהם ביוטיוב, דווקא נראה שהולך להם לא רע.

כמה שירים פה נחמדים מבחינת קצב ומנגינה אבל מוחרבים על ידי אפקטים קוליים מזוויעים, כמו I Lean, בו משתתף סולג'ה בוי (כן, ההוא מקארנק דט! והשיר הזה נשמע גם כמו שיבוט מודרני שלו). חלק מהם עובדים – כמו Keep Her on the Low או Bang Bang Bang, שני השירים הכי טובים באלבום. הרוב סתם מחלטרים בין ג'סטין ביבר (Forever) לרגעים האיומים של ניקי מינאג'.

"מיינדלס ביהביור" הם חבורה של ארבעה צעירים שאפילו לא יצאו מגיל ההתבגרות שלהם (לעזאזל, החבר הכי מבוגר בלהקה בן שבע עשרה!). אין להם חזון מוזיקלי, אין להם מקוריות, אין להם מנגינות ממכרות. מצד שני, הם שרים בשפה נקייה והקליפים שלהם גרועים כל כך שזה מצחיק. אם אתם אוהבים את כריס בראון ודומיו, לכו על זה. אם לא, תפסו מרחק.

בשורה התחתונה: גנרי, צפוי, משעמם.

All Around the World / Mindless Bhavior, 2013. המאמר התפרסם במעריב לנוער באפריל 2013.



כתיבת תגובה