ביקורת מוזיקה: "לונה פארק", אלבום הבכורה של סיון טלמור

סיון טלמור לונה פארק"לונה פארק", אלבום הבכורה של סיון טלמור, נשמע כמו האבטיפוס של הפופ הישראלי העכשווי: כתוב בעברית למרות הזרם הלועזי החזק בתחום, משלב קלילות וכיפיות עם טקסטים רציניים יותר, מדבר באופן נרחב על מערכות יחסים (כמובן) ומנוגן על כלים אקוסטיים, בכיכובם של התופים והגיטרות האקוסטיות. גם מי שהסגנון אינו כוס התה שלו עשוי ליהנות, ולו רק מההפקות המוזיקליות החמות והישראליות (בקטע טוב) של יוני בלוך.

האלבום מגיע מסיון אחרי שנים של פעילות בתחום המוזיקלי, מלהקה צבאית ועד בית הספר "רימון". למעט רצועת הבונוס הוא נכתב והולחן כולו על ידי סיון, שמנגינותיה נעימות וקליטות וקולה יפהפה, ובנוסף על כך ניגנה גם בגיטרה אקוסטית בהקלטות. גם הטקסטים הקומוניקטיביים שלה ראויים לציון: לצד שירים מחויכים על החיים העירוניים (שיר הנושא והסינגל הקצבי "חלונות") והתכנים הרגילים שקשורים באופנים שונים למערכות יחסים, יש פה גם ניצוצות של נועזות שחסרים בזרם המרכזי של המוזיקה בישראלית. לדוגמה, רמיזות המפורשות למין – כמו "אני צריכה לשטוף את כל המחשבות המלוכלכות שלי במקלחת"  – חלק אינטגרלי מהחיים שלא זוכה למספיק זמן במה אצלנו; או ההומור הבריא שנובע מהמילים עצמן ולא רק מההגשה, כמו בשיר המעולה "אב נוסף", סיפור לוליטה בו היא מספרת על אהובה המבוגר בעוד היא ילדה קטנה. בעלה של סיון, אגב, גדול ממנה בשש שנים – האם יש קשר בינו לבין השיר?

מדובר באלבום קליל ולא ביצירת מופת, מסוג הדברים ששומעים במקרה ברדיו ונהנים מנעימותם. אבל לשם שינוי, "לונה פארק" לא גורם לך להרגיש זקן על כך שאתה שומע מוזיקה ישראלית אקוסטית: הוא רווי בצבעוניות העירונית, בה מתקיימים סיפורי אהבה עקומים לצד חיוכים חסרי סיבה, פיח לצד רצון לטרוף את החיים.

הביקורת פורסמה במעריב לנוער במאי 2013.



כתיבת תגובה