ביקורת מוזיקה: טייגה משעמם בHotel California

tyga-hotel-california-coverהראפר טייגה (Tyga – Thank you God always), רק בן עשרים ושלוש, הוא אחד הבולטים בתחומו. אין לו פלואו מדהים כמו אזליה בנקס, שם ומעמד כמו של אמינם או הפקות מתקדמות כמו של ביג בוי, אבל מכל הראפרים בני זמננו, המוזיקה שלו נשמעת הכי קלאסית. וב"קלאסית" הכוונה היא לשירים ששומעים, לדוגמה, בסצנות מסיבה בסרטים אמריקאים. הסגנון שלו הוא בדיוק מה שעולה לרוב האנשים בראש כשמדברים איתם על מוזיקת ראפ.

האם זה דבר טוב או לא? מצד אחד, זה מצביע על סאונד חזק ומבוסס. מצד שני, הסאונד הזה חזק ומבוסס כבר מאז 2008, ובשלב הזה, איך לומר, הוא די מעאפן. כל מפיק בן חמש עשרה יכול לעשות כזה דבר, ובהתאם, חצי מהשירים באלבום הזה נשמעים דומים אחד לשני, דומים מדי. נכון, מדי פעם יש לו יציאות טובות כמו Dope (בו מתארח ריק רוס), אבל הרוב נשמע כל כך צ'יזי שבלתי אפשרי להקשיב למוזיקה הזאת ולקחת אותה – או את עצמך – ברצינות. הביקורות הצוננות שהאלבום זכה להן מאשרות: הגיע הזמן לשינוי.

האלבום משתרע על פני האורך המוגזם של שעה עגולה, אז רק הגיוני שפה ושם יהיו שירים שונים מהשאר. כך לדוגמה Diss Song וPalm Trees – השיר הכי טוב באלבום, אגב – מתהדרים בסאונד אמריקאי וניינטיזי סטייל ליל קים, ובEnemies ממש נשמעת גיטרה. בשירים האלה, אגב, הראפ שלו ניחן במעט יותר אינטליגנציה מאשר סתם רשימה של כל הרכוש המרהיב שיש לראפר, גם אם הטקסטים שלו על אהבה מצחיקים קמעה.

עניין נוסף הוא שלמרות רשימת האורחים הארוכה, אין בה אף שם נשי, וחבל. כן, לא חסרות לטייגה נקודות למחשבה, ונקווה שהוא יגוון סוף סוף את המוזיקה שלו ויביא אלבום שיהלום את יכולות הראפ הטבעיות-ממש שלו.

בשורה התחתונה: רגיל עד שעמום.

Hotel California / Tyga, אפריל 2013, 57:28 דקות, Young Money Records (Republic). המאמר פורסם במעריב לנוער ביוני 2013.



כתיבת תגובה