ביקורת מוזיקה: אניה בוקשטיין נותנת שואו מדהים במופע ההשקה לאלבום הבכורה

צילום: דניאל קמינסקי

צילום: דניאל קמינסקי

אלבום הבכורה של אניה בוקשטיין, שמצרף אותה לקטגוריית השחקנית-זמרת באופן רשמי בהחלט, הוא אחד מאלבומי הפופ העבריים המוצלחים של השנה: שילוב בין סאונד רדיופוני וישראלי משהו, הפקות מוקפדות ומושקעות, ביצועיים קוליים לא רעים בכלל וטקסטים כנים ואף מרגשים לפרקים. לא נושא בשורה אמנם, אבל כן בולט לטובה בסצנת המיינסטרים הישראלית.

אבל הוא בכלל לא הכין את המאזינים למה שהולך לקרות במופע ההשקה. הערב יורד על תל אביב וסלבס ומעריצים קרובים מתקבצים באולם 4 של הבימה, חלל ריבועי בקומת המרתף שסובל ממבנה יציעי מוזר ושמכיל בקושי את כמות האנשים שהגיעו. אניה עולה לבמה בחליפה לבנה מהודרת ובעקבים שחורים גבוהים שמכריחים אותה לצעוד באיטיות של מאסטרית, ניגשת לפסנתר ומתחילה לנגן את "אף אחד", אחד משירי האלבום המוצלחים ביותר שמתאר את הגישה הנוקשה שלה כלפי עצמה, אותה גישה שהביאה אותה להיות מה שהיא היום. מלווים אותה אדם בן עזרא (בס, קונטרבס וקלרינט) וגדי פטר (תופים, גיטרה ובס), שנראה שמסוגלים להתמודד עם כל כלי נגינה שרק יונח לפניהם, וכמה קטעים מוקלטים בודדים.

צילום: דניאל קמינסקי

צילום: דניאל קמינסקי

אניה מפגינה יכולות נגינה מפתיעות – בעצם, אולי לא כל כך מפתיעות בהתחשב בכך שהיא לומדת נגינה מגיל חמש, ועוד עם אותה המורה. גם הביצועים הווקאליים שלה מרשימים יותר מבדיסק – היא מצליחה להגיע לגבהים, לשיר בתעוזה ואז להתקפל ולחשוף את החומר הפגיע שממנו היא עשויה. הליריקה – לפחות של שמונת שירים האלבום – מצטיירת כשנונה ואינטימית יותר, ובין שיר לשיר היא מספרת מדי פעם אנקדוטה מילדותה או מנעוריה, תוספת רצויה ומעשירה.

אבל עם כל האינטימיות וכל ההתרגשות – אחרי השיר הראשון היא בקושי יכלה לדבר – אניה היא פרפורמרית שעולה על הבמה כדי לתת שואו מתוקתק ומתוזמן עד השנייה האחרונה. כשהיא פותחת את הפה או ניגשת לפסנתר – בהדרן היא ניגנה יצירה קלאסית אחת של שומאן בשם "חלום" – היא משילה את כל הריגוש ונותנת את כל מה שיש לה. ומה שיש לה, מסתבר, הוא מופע בלוז אדיר, שמראה לאסתר רדא וקרולינה שאפשר לעשות את זה גם בלבן.

צילום: אייל נבו

עטיפת האלבום. צילום: אייל נבו

המילה המדויקת לתיאור המוזיקה – בהפקתה של תום דרום – היא יפהפייה. יופי כזה קשה לתפוס בהקלטות (ואכן, ההופעה הייתה טובה לאין שיעור יותר מהאלבום). התאורה המושלמת והאיכותית של המקום האירה את העשן הדליל בסגול ובכחול, והפכה את הערב לקסם. (בנוסף, על הקיר מאחור עוצבה צורת פרפר יפה, בעיצוב שי שטקר.)

מעל ומעבר לכל ציפייה שהייתה מהמופע, אניה סיפקה שואו חלומי, מהסוג שרואים רק בסרטים, ואתה צריך להזכיר לעצמך שוב ושוב שאתה ער ובישראל, לא בהוליווד – לדוגמה, כשנוגן הקאבר לFever האלמותי מ1956. אם תעצום עיניים כדי להתענג על המוזיקה, תפספס את האורות ואת אניה; אם תתענג על המוזיקה יותר מדי, תפספס את הליריקה; אם תתענג רק על הויז'ואל, תפספס את המוזיקה. בקיצור, לא כדאי למצמץ, כי המופע חולף ביעף – ולא מפני שהוא קצר אובייקטיבית (קצת פחות משעה), אלא מפני שהוא מצוין על סף הבלתי נשכח.

אניה בוקשטיין – השקת אלבום הבכורה, הבימה ת"א, אולם 4, שני 24.6.2013. ההופעה הבאה של אניה תתקיים ב11.7 באוזן בר, ת"א. 



כתיבת תגובה