אור בידיים: ראיון עם רותם אור

rotem_or_ela_uzan_c"רציתי משהו שיהיה אפל, קודר, אבל גם עם נקודות אור וצבע," אומרת רותם אור (27) על עטיפת אלבום הבכורה שלה, Hard Magic, בעיצובה של ניר קדר. כמו העטיפה, כך גם המוזיקה שלה עצמה: מעט אפלה אך עם נגיעות צבעוניות, כל כך עצמאית עד ליצירת אווירה ייחודית ונדירה. קשה עד בלתי אפשרי לא לעשות את השימוש השחוק והמתבקש הזה, אז לאחר שעמדתי בפיתוי לאורך כמה אייטמים שונים שכבר כתבתי עליה, אני מרשה לעצמי: רותם היא קרן האור המדויקת שהמוזיקה הישראלית צריכה. בכלל, השנה העברית שעוד מעט מסתיימת הייתה נהדרת לתעשיית המוזיקה המקומית, אבל גם בסצנת המוזיקה האלטרנטיבית לא נראה אלבום כל כך שלם ומושלם כמו זה של אור.

"זה כמו השרביט של הארי פוטר, הוא בוחר אותך"

"הבנתי שאני רוצה לעשות מוזיקה ברגע שהתחלתי לעשות את זה בפעם הראשונה, זו הייתה הבנה תוך כדי עשייה," אומרת רותם. "הייתי בת 16, אפילו פחות. תמיד הייתי כותבת, מאז שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה. הייתי כותבת סיפורים. אני זוכרת שתמיד הייתי כותבת על גיבורים אמריקאים, השפעה מהטלוויזיה. אני לא אשכח שסבא שלי נתן לי את העצה הכי טובה שקיבלתי בחיים שלי, הכי שחוק אבל הכי נכון: תכתבי על מה שאת מכירה. יש מקום לדמיון, אבל התשתית צריכה להיות מה שאת מכירה. אז חשבתי שאני אהיה סופרת, אבל הייתי לא כל כך טובה בדיעבד. מצד שני הייתי ילדה, אז כנראה שזה בסדר. בכל מקרה, בגיל ההתבגרות התחלתי ללמוד גיטרה, אז זה היה המקום החדש שאליו זה זרם, וכך גם הטקסטים התקצרו והפכו להיות שירים." השירים של רותם כתובים בצורה מיוחדת: כגושים של טקסט, ללא בתים או פזמון חוזר. "אני מאוד מעריכה אמנים שהכתיבה שלהם היא באמת שירה. זה חשוב לי, המילים במוזיקה. מנגינה זו שכבה אחת, אבל אני רוצה להגיד משהו." כמו הטקסטים, גם חלק מהמנגינות מעט קשות לעיכול בשמיעה ראשונה, ובכלל, מהרגע שהאלבום מתחיל להתנגן, אתם עומדים לשחק על פי הכללים של רותם.

מה היו הצעדים הראשונים שלך בתחום?

"הקלטתי לעצמי, העליתי שירים לבמה חדשה. הוצאתי בגיל 18 EP בשם Lightly Easily. היו בו 7 שירים באנגלית למעט אחד (Untitled מאת ויסטן יו אודן, אותו היא הקליטה מחדש עבור האלבום – ד"ב), מאוד ראשוני ובוסרי, שאני כתבתי. הוא משקף את המוזיקה שאהבתי אז."

מה אהבת באותה תקופה?

"בזמנו אהבתי את האלבום Moon Pix של קאט פאוור, אלבום מאוד גולמי, כולה מזייפת שם עם הגיטרה. הייתי רוצה לחשוב שהרחבתי את אופקיי מאז. אני זוכרת שפעם הייתי אנטי למושג מוזיקה אלקטרונית, והיום אני מבינה שזה יותר ממה שחשבתי שזה היה פעם. זה לא אומר רק ביטים או בלי מילים. אנחנו גם חיים בעידן שבו כמעט כל מוזיקה שנעשית יש בה התערבות אלקטרונית ברמה כזו או אחרת, אז אין ברירה להתרגל למושג כזה."

גם בHard Magic יש שילוב של קולות אלקטרוניים מצד אחד, וגיטרות עדינות ווקאלז מלאכיים מצד שני. "לא בחרתי את הסגנון שלי," היא מספרת. "זה כמו השרביט של הארי פוטר, הוא בוחר אותך. פשוט עשיתי וזה נשמע לי טוב, מה שטוב השארתי, מה שלא שיניתי… כמובן שהכול נעשה במגבלות מסוימות שהכתיבו את מה שיצא. אם הייתי מקליטה עם להקה באולפן בבריטניה, לך תדע מה היה יוצא."

התוצאה המקסימה היא מעין פולק אלקטרוני שיש בו אמנם מהמודרני, אבל רותם לא בדיוק מרגישה כזאת. זאת גם הסיבה שבחרה לא להסתפק בשחרור האלבום להורדה ברשת אלא גם להוציא אותו במהדורה פיזית. "אני אולד סקול. קניתי דיסקים כשהייתי נערה, ויש להם ערך רגשי בשבילי עד היום. רציתי שלמישהו יהיה את הערך הרגשי הזה, זה חשוב לי. עם כל 'העולם הווירטואלי שאנחנו חיים בו', יש ערך בממש להרגיש משהו."

נוסף על הכישרון המוזיקלי – זה אולי נשמע רדוד אבל אי אפשר להתעלם מזה – רותם היא המוזיקאית הכי יפה שפועלת כרגע, בעולם אפילו, ובעלת קסם רך ועדין. אבל כשאני שואל אותה למה אין תמונות שלה בחוברת של האלבום – אני בטוח שיש עוד אנשים שישמחו לבהות בהן תוך כדי האזנה וחלימה בהקיץ – היא מושכת בכתפיים. "אני לא חושבת שזה רלוונטי לשים תמונה שלי באלבום. מה הקשר? תווי המתאר בעטיפה הם שלי, פשוט לא כל כך רואים אותי… יש בזה משהו גם קצת לא אנושי באיזשהו מקום, קצת תחושה כללית של מדע בדיוני."

הרגש השלישי

שמונה שנים לקחה העבודה על האלבום, אותו אור כתבה והפיקה בעצמה. "זה נורא כיף, אני מאוד ממליצה," היא צוחקת. "זה לא משהו מטורף מבחינת איכות או מחיר, אבל ממש כיף לקום מתי שבא לך באמצע היום ולעבוד על שיר, על מיקס."

למה בחרת לכתוב את השירים דווקא באנגלית?

"כמו עם הסגנון, גם זו לא ממש הייתה בחירה, זו פשוט הייתה השפה שבה יצא לי לכתוב," אומרת רותם. "זה גם קרה בגיל נורא מוקדם, למרות שאין סיבה מיוחדת מעבר לכך שראיתי הרבה טלוויזיה ושמעתי הרבה מוזיקה באנגלית. 99 אחוזים מהמוזיקה שאני שומעת היא באנגלית, זה תמיד היה ככה, אז זה השתרש."

ספרי לנו על תהליך הכתיבה שלהם.

"חלקם נכתבו כבר לפני הרבה זמן. למשל, Dear Sir והשיר האחרון We Choose Future B, הם שירים מתקופת הצבא. יש כמה שנכתבו בזמן האוניברסיטה, לפני שנתיים שלוש, ויש כמה שירים שנכתבו ממש בתקופה שעבדתי על האלבום. אבל עבדתי על כולם מחדש אז הם כולם ילדיי באותו אופן, זה ממש קירב אותנו מחדש.

"לפני שנתיים טסתי לניו יורק לחופשה, והתארחתי אצל חברה שגרה שם. אז כתבתי את This is What You All Came for וA Little Bird in Your Ear; זה היה לקראת סיום האוניברסיטה, באווירה של 'מה אני הולכת לעשות בחיים'. כשזה מעורב עם תחושת חופש נורא גדולה שנלווית לכך שאתה בחופשה – גם אם בתל אביב – נורא כיף לך אבל יש בזה גם משהו מלחיץ, כל חוסר השגרה והחופש הבלתי מוגבל."

מאילו רגשות את כותבת את השירים?

"יש שירים שמאוד ברור מאיזה מקום נכתבו – מקום מאוד נמוך בדרך כלל, שמאוד קל להוציא ממנו דברים. אבל דווקא השירים שכתבתי בניו יורק נכתבו מתוך משהו שאני מכנה 'הרגש השלישי'. זה לא עצוב, זה לא שמח, זה פשוט מרוגש מהעולם. יש בזה משהו מלא תובנות."

שמות השירים שלך מקוריים מאוד, רובם לא מוזכרים בתוך הטקסט עצמו. איך נתת להם כותרות?

"לתת שמות לשירים זה משהו שאני מאוד אוהבת לעשות, זה בא לי בטבעיות בדרך כלל. משעמם לתת שם צפוי לשיר. בדרך כלל גם יש משהו קטן נוסף שאני רוצה להגיד, אז השם הוא כמו חתימה, איזה טוויסט קטן או מידע נוסף שצריך לדעת על השיר."

פתיחות על הבמה

מתי יבינו בעולם שיש לנו אור בידיים? בשבעה בספטמבר רותם תופיע במועדון הBiNuu שבגרמניה, במסגרת שבוע המוזיקה בברלין. "מדובר בשואו קייס ישראלי. אני טסה לבדי, בלי הלהקה, כי זה נורא יקר להטיס את כולם. אני מקווה מאוד שבשנה הבאה ייצא לנו לעשות טור כמו שצריך, אבל בינתיים זה רק אני. יהיה מוזר לעלות לבד על הבמה… מצד שני, יש משהו מאוד משחרר בלהופיע מול אנשים שאתה לגמרי לא מכיר, אין שום ציפיות, אתה יכול להשתחרר נורא מהר."

כשהתחלת להופיע עם המוזיקה מהאלבום, היה לך ניסיון בהופעות?

"כן, יצא לי לעלות על במה כמה פעמים לפני, עם עמית ארז. אני זוכרת את ההופעה הראשונה שלי באוזן השלישית, שאז עוד הייתה בשינקין. זו חוויה מאוד טראומטית, קשה, מלחיצה, אבל מתרגלים לזה. זה מתגמל, אפילו כיף בשלב מסוים, כשאתה טיפה מצליח להירגע."

את מרגישה שהתפתחת ככל שהופעת יותר?

"אנשים אמרו לי שנפתחתי עם ההופעות. אני מניחה שזה נכון, אבל לי קשה להסתכל על זה מהצד, במיוחד בתוך הרגע הזה שהוא נורא אינטנסיבי. לאורך כל ההופעה אתה מרוכז בלהגיש את השירים ופחות באיך שאתה מרגיש. אני כן חושבת שבמיוחד במופע ההשקה הייתה פתיחות."

3730469482-1יש מוזיקה חדשה ממך באופק?

"אני לגמרי מתכננת אלבום שני, כבר יש לא מעט שירים בפיתוח. מכיוון שבעקבות האלבום הראשון עבדתי הרבה עם הלהקה ונגנים חמודים ומוכשרים במיוחד (רן יעקובוביץ על תופים, דן קרפמן על באס וקולות, ודן בר-יעקב על קלידים, גיטרה, מחשב וקולות), יש מצב שאשנה קצת את דפוס העבודה היחידני שלי. עוד לא החלטתי ואני מניחה שכל שיר יהיה לגופו. קשה לי להגיד איזה אופי יהיה לאלבום, זה בטח יהיה שקלול של כל מה שיעניין אותי בתקופה הקרובה, וכל המוזיקה שיוצא לי לשמוע בתקופה האחרונה (ובעצם שיצא לי לשמוע אי פעם)."

 

*

דור בביוף ורותם אור, 1 בספטמבר 2012.



כתיבת תגובה