ביקורת: ההצגה ״המחברת הגדולה״ בסטודיו יורם לוינשטיין חזקה וכואבת

הלל קפון, גל קורן

הלל קפון, גל קורן – מתוך ההצגה. צילום: רדי רובינשטיין

"המחברת הגדולה", המבוסס על ספרה של אגוטה כריסטוף, מספר את סיפורם של תאומים בזמן "המלחמה הגדולה". התאומים הם שני חלקים של ישות אחת: אין להם שם, אין להם מאפיינים שונים. הם נשלחים מביתם שבעיר הגדולה אל בית סבתם, הנמצא בשיפולי עיר קטנה, בסמוך ליער, לשם המלחמה עוד לא הגיעה. בעל כורחם הם מתבגרים: הם מאבדים את ילדותם, את תמימותם, ובעיקר מאבדים כל רגש. אינסטינקט ההישרדות הטבוע בהם מביט על האכזריות הסובבת אותם ומכתיב להם את דרך ההתמודדות. בדרכם הם פוגשים את הרוע האנושי וסטיותיו הנוראיות ביותר: התעמרות בעניים, ניצול מיני, אונס, מין עם בעלי חיים, פדופיליה, רצח וגניבות.

המחזה, המועלה על ידי תלמידי שנה ג' בסטודיו של יורם לוינשטיין, מעביר את רוחו באופן מקפיא ומושך כאחד. הבמה ריקה כמעט לחלוטין מתפאורה ואביזרים; עיקר התפאורה הוא קירות המכוסים ביריעות של פלסטיק שחור וגלילי ניילון נצמד; מוזיקת הרקע מעצימה סצינות כדי להגביר את העומס הרגשי; אף התאורה נדמית ליטול חלק משלה במחזה. כל אלה מהווים רקע לשחקנים, אשר משכנעים בכל תנועה, צליל ומילה, החל מהרגע הראשון ועד סיום המחזה.

הלל קפון וגל קורן, המגלמים את התאומים, מבצעים את תפקידם בתיאום מושלם. הקשר ביניהם משכנע ואמיתי. למרות חוסר הדמיון הפיזי, ההרמוניה והתיאום ביניהם גורמים להאמין כי אכן אלו תאומים. סצינות מרגשות וכואבות, כמו זו בה השניים מחשלים אחד את השני בהצלפות, מכות והשפלות מילוליות, על מנת שלא ירגישו יותר, מוצגות לצד סצנות עדינות יותר, כמו סצינות השינה, בה הם מכורבלים אחד עם השני,  ומאפשרות להם לבנות את דמותם בצורה אמיתית וכואבת.

הלל קפון, כרמל קנדל, גל קורן - מתוך ההצגה.

הלל קפון, כרמל קנדל, גל קורן – מתוך ההצגה. צילום: רדי רובינשטיין

שתי דמויות מרכזיות נוספות הן שפת ארנבת (אביגייל הררי), נערה שסועת שפה אשר מנוצלת מינית על ידי כל הסובבים אותה (למעט התאומים). הררי מפגינה משחק אמיתי עם ניאונסים עדינים המעבירים את מלוא הבלבול וחוסר הישע של דמותה, החל בסצינה המינית עם כלב וכלה באונס קבוצתי אותו היא עוברת. אביב כרמי, המשחקת את סבתם של התאומים הידועה בשם "המכשפה", מציגה דמות השורדת בכל מחיר. כל תנועתה, מבטיה, דבריה הם למטרת ההישרדות, ועל אף הקשיחות האופפת אותה, היא מגלה סממנים של רגישות לתאומים. לצד אלו נמצאים שחקנים נוספים המגלמים מספר רב של תפקידים שונים (בהחלט לא קטנים), וכולם משכנעים.

משחקם הינו אמיתי ונראה כי הם מסורים לתפקידיהם עד כלות. כאשר מפילים את שפת ארנבת על האדמה, היא מופלת בגסות. כאשר התאומים נחנקים, ראשם מכוסה שקית ניילון. כאשר יש אונס, ראשה של הנאנסת נטבל בדלי מלא נוזלים.

בשורה התחתונה: הצגה אנטי מלחמתית מרתקת ועוצמתית, המשלבת רגעים קשים ואלימות רבה (פיזית ומינית גם יחד) עם רגעים קצרים של הומור. מומלץ בחום.

"המחברת הגדולה" בסטודיו של יורם לוינשטיין, על פי ספרה של אגוטה כריסטוף, בימוי: עירד רובינשטיין, מחזה: עינת ברנובסקי. 10-29 במרץ בשעה 20:30 (ימי שישי ב14:00) באולם הסטודיו – חנוך 19, תל אביב. מאמר מאת ישראל כורם. 

 



2 תגובות

  1. חן wrote:

    בוקר טוב.
    אתמול צפיתי בהצגה הנקראת ״המחברת הגדולה״, המבוססת על 2 תאומים הנחשפים לזוועות מלחמת העולם השנייה.
    השניים מתגוררים אצל סבתם במהלך המלחמה מפני שהאימא לא יכולה להחזיק ולטפל בהם יותר.

    ההצגה היא ההצגה היפה ביותר שראיתי בכל ההצגות שנשלחנו באדיבות יריב.
    היא רתקה אותי לבמה ולא נתנה לי להסתכל בפאלפון אפילו לשנייה.
    אני לא זוכרת מתי ואיך הצליחה הצגה כל כך להעביר לי מסרים ריאליסטיים ומציאותיים כמו זאת.

    ההצגה שווה כל שקל. היא מרתקת
    אני חושבת שזו ההצגה שיש לצפות בה מספר פעמים אף לא יותר.
    שחקנים מדהימים, הרבה אפלה, אקשן, מתח, סודיות וכריזמה.

  2. גלינה wrote:

    הצגה מהממת. המשחק מושלם. ראיתי הרבה הצגות בחיים. לא יאמן שאילה התלמידים של שנה שלישית. כל ה"שחקנים" ה"גדולים" של הבימה נחים עלידם!!!!
    גם הבמאי באון עם כל כך מעט תפורה להעביר כל כך מדוייק את האווירה ושאתה לא מרגיש שחסר לך כלום!!! פשוט מושלם

כתיבת תגובה