קולנוע, פסח 2014: אנשי הספר ממליצים לאילו סרטים ללכת ועל אילו לוותר בחול המועד

לקראת פסח מציפים את בתי הקולנוע הרבה סרטים חדשים, חלקם שווים יותר ושווים פחות. כדי להקל על מלאכת הבחירה, אנשי הספר ריכזו עבורכם את הסרטים שרצים עכשיו באקרנים – במאמר אחד ובקיצור נמרץ. אם תרצו לקרוא את המאמרים המלאים, לחיצה על שמות הסרטים תוביל אתכם לשם. תהנו!

מפוצלים פוסטר הסרט divergentמפוצלים

העתקה בוטה למדי של "משחקי הרעב", כמובן, אבל האמת היא שהעלילה של הסרט הזה כל כך מטומטמת שזה כמעט מבדר. היא מחוררת כמו רשת דייגים, מן הסתם, אבל סובלת מטפשת יסודית ועמוקה: לשם הדגמה – בעולם של "מפוצלים" אם אתה גם חכם וגם חברותי, אתה מהווה סכנה בסדר גודל מדיני. האולפנים ממש ניסו את הטוב ביותר שלהם כדי לעשות סרט טוב, אבל לאילו תוצאות כבר אפשר להגיע כשעובדים עם חומר גלם כמו זה.

מפריח היונים פוסטר הסרטמפריח היונים

הסרט מתרחש בעיראק בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, ומתאר את חייה של הקהילה היהודית במקום. הספר מאת אלי עמיר היה מעולה, אבל הסרט ממש לא מצליח לעבד אותו כמו שצריך אל המסך הגדול: השחקנים נותנים הופעות מצוינות, אבל התסריט פשוט לא טוב. עדיף לקרוא את הספר.

אוגי והמקקים פוסטר הסרטאוגי והמקקים

"אוגי והמקקים" הייתה סדרת אנימציה צרפתית לילדים מסוף שנות התשעים, ועכשיו היא מנסה לשחזר את הצלחתה עם סרט באורך מלא. האם זה עובד? כמבוגרים, או בעצם כפשוט לא-ילדים, בפירוש לא. אל האנימציה מתרגלים אחרי כמה דקות ואפילו לומדים לחבב אותה, אבל הסרט פשוט לא מצחיק. ובהתחשב בכך שהוא לא אמור להיות חכם ושאין בו שום דיבורים, מצחיק זו התכונה היחידה שיכולה להביא אליו צופים. אוגי והמקקים מתגלים פתאום כרדודים לחלוטין, ונטולי החן שיש ל"טום וג'רי" בכל גיל, למשל. הסרט אמנם פונה אל נישה מאוד צחיחה בקולנוע – סרטים לבני 0-6 – ובשבילה הוא מומלץ, אבל אין מה לטרוח לצפות בו אם אתם לא בטווח הגילאים הזה, גם לא בשביל הנוסטלגיה.

לאנצ׳-בוקס פוסטר הסרטלאנצ'בוקס

מדובר בסרט חביב למדי: הוא הומוריסטי, הדמויות שלו סימפטיות והאווירה ההודית נהנית מהאפיל הרגיל שלה. רומן מכתבים זה ז'אנר שבקושי עובד עוד בספרות, והעיבוד שלו לקולנוע נראה קשה עד בלתי אפשרי; אבל "לאנצ'בוקס" דווקא עומד במשימה הזו לא רע. הבעיה היא שבדיוק כמו בספרים האלה, גם כאן הקצב איטי מדי: הסרט לוקח את הזמן שלו, והציפייה לסגירה מתגמלת לא מתממשת במלואה, שכן הסוף לא לגמרי מספק (ולא לגמרי ברור, גם כן). מה שלא יעשו, כנראה שזה תמיד יישאר ז'אנר די מעאפן.

ריו 2 פוסטר הסרטריו 2

הסרט הזה הוא ללא ספק הלהיט של פסח. בקיצור נמרץ, מדובר בחגיגה כל כך גדולה וכיפית שלא כדאי לכם לפספס אותה גם אם אין לכם ילדים לסחוב אתכם כתירוץ: בדיחות קורעות נונסטופ, שירים נהדרים ואווירה צבעוניות, קצבית וכיפית. שעה וחצי של פאן, שיישאר אתכם גם אחרי שתצאו מאולם הקולנוע.

קפטן אמריקה חייל החורף פוסטר הסרטקפטן אמריקה: חייל החורף

מתחיל להימאס לנו מסרטי קומיקס. כמה כבר אפשר למחזר את אותו הסרט שוב ושוב? עם הגישה המבואסת הזו ניגשנו לסרט החדש של מארוול – וגילינו שהוא בעצם די טוב. אמנם קצת נמאס לנו מסרטי קומיקס, אבל כשעושים אותם טוב באמת, עם אקשן בלתי פוסק, עם דמויות ושחקנים נהדרים ועם עלילה טובה, קשה לנו להתלונן. מומלץ, ולא רק למעריצים המושבעים.

החבובות מבוקשותהחבובות: מבוקשות

סרט ההמשך לסרט החבובות מלפני שלוש שנים (שהיה להיט היסטרי וסרט מצוין) פחות טוב מקודמו, והוא מודע לזה. יש בו את כל מה שהפך את הקודם לכזה טוב – מודעות עצמית, שבירת הקיר הרביעי, שירים טובים, מיליון ואחת הופעות אורח – אבל בווליום קצת יותר נמוך. ובכל זאת, מדובר בחבובות, וכיף זה בכל מקרה יהיה.

חבלה פוסטר הסרט sabotageחבלה

למרות שהוא כבר מיליון שנה בארה"ב, כיהן כמושל קליפורניה ואף נישא לבת ממשפחת קנדי, ארנולד שוורצנגר עדיין מדבר במבטא אוסטרי ומגלם בדיוק את אותו תפקיד שהוא גילם בשנות ה-80' וה-90' הרחוקות של המאה העשרים. האיש פשוט מת להיות קאובוי אמריקאי קשוח והוא יעשה הכול כדי למצוא סרטים שיאפשרו לו לבצע את התפקיד הזה שוב, ושוב, ושוב. רק שהפעם הוא מוקף בחבורה גסה ואלימה למדי של שחקנים שבעיקר יורים, מרביצים ומקללים. בקיצור נמרץ, זהו סרט אקשן הוליוודי שגרתי למדי, אלים מאוד ולא מחדש הרבה.

לגו פוסטר הסרטסרט לגו

השניות הראשונות של הסרט הזה קשות. מאוד. לוקח כמה רגעים להתרגל לתנועה המשונה והנוקשה של דמויות הלגו, אשר נראות ממש כמו בובות אמיתיות – אבל לאחר מכן אנחנו מפונקים במימוש כל הפוטנציאל ההומוריסטי שהקונספט ניחן בו. השימוש בקוביות לגו הוא כר פורה להרבה בדיחות רעננות שממש תגרומנה לכם לצחוק בקול רם, ורק בשביל זה כדאי להפיק לסרט המשכון. חוץ מזה, הוא ניחן בחוש הומור בריא באופן כללי, ואפילו צוחק על מיני קלישאות קולנועיות מזדמנות, מפעם לפעם. אמנם מדובר בסרט ארוך מדי והיפראקטיבי עד כאב ראש, אבל הוא הבחירה היותר אינטליגנטית ליציאה לקולנוע עם הילדים.

המבול פוסטר הסרטהמבול

על פניו, לפחות, "המבול" הוא – תחזיקו חזק – עיבוד לסיפור התנ"כי של נוח והתיבה. אבל אין טעם להסתכל על הסרט הזה כעיבוד לסיפור הדתי שאנחנו מכירים, למרות שהוא מאוד דומה לו, מן הסתם. עדיף להסתכל עליו כעל סרט אקשן-מתח כבד במיוחד עם הרבה קונפליקטים נוראים ותהיות בעלות אופי פילוסופי. ככזה, הוא אחד ממותחני האקשן הכי קשים, גדולים ומסעירים שנראו מזה הרבה זמן.

אני עצמי ואמא שלי פוסטר הסרטאני עצמי ואמא שלי

הקומדיה הצרפתית שהפכה ללהיט היא אחד הסרטים היותר בעייתיים שיצא לנו לכתוב עליהם באתר, וקצרה כאן היריעה כדי להסביר בדיוק למה; לשם כך תצטרכו לקרוא את המאמר המלא. כתוצאה מכך, גם קשה לנו לגבש עליה דעה נחרצת: מצד אחד מדובר בקומדיה קלילה ודי אפקטיבית, אך מצד שני, כאמור, היא בעייתית על סף הלא מוסרית.

פילומנהפילומנה

עיתונאי פוליטי מתוסכל (סטיב קוגן בליהוק מושלם) מחליט לקחת על עצמו כתבת צבע ראשונה על דמותה של פילומנה לי (ג'ודי דנץ' המתוקה), זקנה אירית תמימה שילדה נלקח ממנה לאימוץ כנגד רצונה על ידי הכנסייה הקתולית כשהייתה נערה. כעת, חמישים שנה לאחר מכן, היא מוכנה להוציא את הסיפור לאור – ולנסות לחפש את הבן האבוד. נשמע כמו מלודרמה שטחית בטעם רע? ממש לא: למרבה ההפתעה, מדובר בדרמה שאמנם לא מבוימת באופן מבריק במיוחד או משוחקת באופן מדהים במיוחד, אבל עדיין מצליחה לעניין, להצחיק מפעם לפעם, והכי חשוב – לגעת לנו בלב. סרט מתוק.

הצורך במהירות פוסטר הסרטהצורך במהירות

"הצורך במהירות", כמו שבוודאי ניחשתם, הוא שידור חוזר של "מהיר ועצבני": מרוצי מכוניות מטורפים, עלילה פשטנית וצפויה, דמויות פלקט והבלחות של הומור יבש מדי פעם. רק שהפעם ממש הושם דגש על מרוצי המכוניות, שלא רק שנדחפו אל תוך הסרט בכמויות ענק, אלא גם בוצעו תוך שימוש באפקטים שיא המושקעים אותם הציגו השחקנים עצמם – ולא פעלולנים. אם זה הקטע שלכם, אתם בטח תתענגו, אבל כל השאר מורשים לדלג הלאה.

5607-PAST poster_2.inddהעבר

"העבר" הוא מהדרמות המשפחתיות שסוחטות אותך עד טיפת האנרגיה האחרונה, לטוב ולרע. אסגר פרהאדי, שזכה לתהילה בזכות סרטו הקודם "פרידה", נראה כלועס שוב את הנוסחה שהפכה את "פרידה" למוצלח כל כך – אבל הוא עושה את זה מצוין. לא בידור קליל, כמובן, אבל אם חשקה נפשכם בדרמה כבדה ורצינית, מדובר בבחירה מצוינת.

איש המסילה פוסטר הסראיש המסילה

דרמה על אהבה מאוחרת? התמודדות עם טראומות עבר במערכת יחסים? חיים כחייל משוחרר לאחר מלחמה? דיון בשאלות של סליחה ונקמה? ״איש המסילה״ קופץ בין כל השלבים האלו, ומתברר כמורכב ומתוחכם מהצפוי, ממש לא הדרמה הרדודה בשקל-וחצי שחששנו שהוא יהיה.

סוף שבוע בפריז פוסטר הסרטסוף שבוע בפריז

"סוף שבוע בפריז" הוא קומדיה רומנטית מקסימה ואמיתית שמשום מה לא התחבבה על המבקרים בארץ, וחבל. סיפורם של בני הזוג הבריטים המבוגרים שחוזרים לפריז, שם בילו את ירח הדבש שלהם לפני שלושים שנה, מזמן הרבה סצנות קורעות מצחוק, אבל לא שוכח גם לרגש ולגעת באופן אותנטי ואמין. זו אחת הקומדיות הרומנטיות הכי איכותיות שנראו פה כבר שנים, וממש חבל שהיא תתפספס ככה.

300 עליית האימפריה פוסטר הסרט300: עליית האימפריה

300 היה סרט אקשן מבוסס קומיקס עשוי לעילא, כיפי, מרתק ומלא בגברים יפים בתחתונים. בהתאם, הקהל התלהב, וכך הגיע אלינו סרט המשך שמציע פחות או יותר את אותו הדבר (רק שהפעם יש גם תחתונים בצבע כחול, ולא רק אדום). יש אקשן, יש אפקטים, יש מלא איברים כרותים ויש גברברים חסונים עם קוביות בבטן – מתכון בטוח לבילוי כיפי בקולנוע. עכשיו הסרט הזה כבר נשמע הרבה פחות גברי, אה?

Grand_Hotelמלון גרנד בודפשט

ווס אנדרסון הוא מהבמאים האלה שאי אפשר לטעות בהם. מספיקות שניות ספורות מסרט כדי לזהות האם הוא אחראי עליו או לא, ולא דרושה כמעט שום מחשבה לפני שהלב מחליט שהוא אוהב אותו, מבלי שהמוח הספיק בכלל להגיב. לכן גם אין טעם לפרט את עלילת סרטו החדש והאקשני למדי, מפני שהיא לא ממש משנה. "מלון גרנד בודפסט" מענג כבר מהשניות הראשונות שלו ועד האחרונות ממש, ולו רק בזכות היותו יצירה של אנדרסון. הבימוי הילדותי, הקומיקסי והחינני שלו הוא קול צלול וייחודי בעולם הקולנוע שפשוט עושה טוב על הלב. וזה מעולה, כי יחסית לקודמיו, לא מדובר בכזה סרט להיט – אבל איך אפשר לסרב לאנדרסון?



כתיבת תגובה