פסטיבל הקולנוע הצרפתי העשירי, 2013: "תרז", "זרה בעיר", "החיים ברוורס" ו"מולייר על אופניים"

פסטיבל הקולנוע הצרפתי הוא פשוט מתנה לחובבי הקולנוע הצרפתי, שאמנם נהנים מסרטים חדשים לאורך השנה אבל לא באופן מרוכז כל כך. במרץ 2013 נפתח בישראל הפסטיבל בפעם העשירית (!), מביא איתו הקרנות ברוחב יד של סרטים חדשים וחדשים פחות לסינמטקים ברחבי הארץ. להלן התרשמויותיהם של אנשי הספר מארבעה סרטים שהוקרנו בפסטיבל:

החיים ברוורסהחיים ברוורס (סרטה של נעמי לבובסקי) – יעלה בארץ במאי

קומדיה מתוקה להפליא בכיכובה של נעמי לבובסקי, שגם ביימה וכתבה את הסרט. קמיל, גיבורת הסרט, נמצאת בנקודת משבר בחייה: תחילת שנות הארבעים שלה תוקפת אותה, השתייה שלה הופכת לנטייה לאלכוהוליזם וגירושיה מבעלה מכוערים. בערב השנה החדשה, בדיוק בחצות (כמובן), היא מתעלפת, וכשהיא קמה היא שוב בת שש עשרה – הוריה עדיין חיים, פוסטרים של כוכבנים תלויים על הקירות של חדר ילדותה ובית הספר מצפה לה. קמיל נראית וחושבת בדיוק כמו בת ארבעים, אלא שנראה שכל הסובבים אותה רואים אותה כבת שש עשרה, ובלית ברירה היא נטמעת שוב בחייה.

הבחירה להשאיר את קמיל בעיני הצופים ובעיניה באותו הגיל מוסיפה הרבה פלפל ושעשוע לסרט, שעושה חשק לטרוף את כולו בביס אחד כבר ברגע החזרה לעבר. הסינמטוגרפיה הצרפתית מבריקה כתמיד – הצילומים צבעוניים ומלאי חיים, ההקפדה על קוד הלבוש האייטיזי מבדר ביותר והפסקול מהנה (גם אם לא מוקפד מספיק – לדוגמה, הלהיט Reckoning Song של אסף אבידן הוכנס לסרט למרות שהוא טרי, ושמים לב לכך). צוות השחקנים מעולה ביותר, ובמיוחד נעמי לבובסקי הנהדרת שעומדת בראשו ומתמודדת עם התפקיד בגבורה.

אמנם הסרט לא חף מחסרונות – הסוף, למשל, מאכזב – אבל הוא פשוט כל כך מתוק, ויחד עם זאת לא שטחי ואפילו מעורר למחשבה. הסרט הכיפי של הפסטיבל.

זרה בעיר קלוד מילר פוסטר הסרטזרה בעיר (סרטו של קלוד מילר)

קלוד מילר כבר הספיק ללכת לעולמו לפני שבחנתי בעצמי אחד מסרטיו, והחלטתי שזו הזדמנות נהדרת להתחיל עם "זרה בעיר" (1983), היצירה המוערכת ביותר שלו. בעלילה: בלש עוקב אחרי רוצחת סדרתית שהורגת את בני זוגה בערב הכלולות. הוא מתחיל לדמיין קשרים טלפתים איתה ומדמה שהיא הבת שלו, ונקשר אליה עד כדי כך שהוא מטשטש את עקבותיה.

הסרט (שהוקרן בגרסתו המלאה, 120 דקות, ולא בערוכה שהופצה בחו"ל הכוללת רק 95 דקות) בנוי רע. סצנות באות והולכות, שחקנים באים והולכים, קשה להבין מה קרה הרגע ואם בכלל תהיה לזה משמעות להמשך. יצאתי ממנו המום ומבולבל, לא מבין מה מילר רצה בדיוק להעביר, ולמה הוא בחר במדיום שבור כל כך. גם התרגום לעברית היה מזעזע ורווי טעויות, כך שלקהל לא הייתה ברירה אלא לקרוא את התרגום האנגלי כדי לא לפספס משפטים שלמים.

אמנם זו הייתה חוויה לראות על המסך הגדול יצירת פילם נואר מתחילת שנות השמונים, כולל גווני צבע אדומים ואיכות צילום נמוכה (וכבונוס גם קהל סינמטי להדהים), אבל מעבר לכך לא מצאתי הרבה דברים טובים לומר עליו. לא ברור למה הוא זכה למעמד של קלאסיקה.

 

תרז פוסטר הסרט בעבריתתרז (סרטו של קלוד מילר) – באקרנים

לא נתתי לאכזבה מ"זרה בעיר" להרפות את ידי, או שבעצם פשוט לא יכולתי לסרב לאודרי טוטו המקסימה (שזכורה לטוב מ"אמילי" הבלתי נשכח). מאחד הסרטים הראשונים של מילר קפצתי היישר לאחרון, סרט שונה לחלוטין מ"זרה בעיר" בכמעט כל מובן אפשרי.

טוטו מגלמת אישה צרפתייה שחיה בכפר קטן ומשעמם בשנות העשרים, נשואה לאח המבוגר והלא מושך בעליל של החברה הכי טובה שלה, ואיך לומר את זה בעדינות, משתעממת עד מוות. בעוד היא נכנסת להיריון מבעלה, היא מחליטה להתחיל להרעיל אותו על ידי מזיגת מנות יתר מהטיפות שהוא נוהג לקחת. המהלך הזה הופך את חייה, כצפוי, עד למהלך סיום פשוט אמנם אבל קשה לעיכול מבחינת המשמעות שלו.

הסרט, חסר פסקול לגמרי, מבוים להפליא: זה, נוסף על טוטו הנהדרת, הדבר הכי טוב בו. הצילומים יפהפיים ושלווים, פסטורליים אך עצובים; המשחק של כל השחקנים מעולה ביותר; התסריט לא מבריק אבל יש בו כמה נקודות יפות. כל אלו מחפים על הקצב האיטי מאוד של העלילה, אבל למרות הדרך העצלה בה הוא מתנהל, הסרט הצליח לחולל בצופים משהו בסופו. הוא כנראה סרט על דיכוי נשי, אבל המסר שלו, שלמען שחרורה האישה צריכה להשתחרר לחלוטין מעברה, על כל מה שטוב ורע בו, ולהתחיל מחדש לגמרי, הוגש באופן כואב מדי בסוף, כשהדגש הושם בעיקר על הפן הרע של הנטישה. לכן כשסצנת הסיום מתגלה כיחידה שמציגה את השחרור הזה באור חיובי, מעט האמפתיה שהצופים חשו כלפי הדמות הראשית נעלמת גם היא. שום דמות פה לא יכולה באמת למצוא חן בעיני הצופים, ועדיין, "תרז" מספק חוויית צפייה מרגשת וסיום מאופק אך לא ריק לקריירה (ולחייו) של מילר.

לביקורת המלאה על הסרט

 

מולייר על אופניים פוסטר הסרטמולייר על אופניים (סרטו של פיליפ לה גה) – באקרנים

דרמה קומית על שחקן טלוויזיה מצליח שמבקר את חברו המבוגר, שחקן בפרישה, בעיירת הקיט הצרפתית הקטנה בה הוא גר. הוא נושא עמו הצעה: לשחק בהצגה "המיזנטרופ" שהוא מעלה. ההצעה אינה נענית בחיוב אבל גם לא בשלילה, ובזמן החזרות הניסיוניות מערכת היחסים בין השניים מתעקמת עוד ועוד עד שטיבה האמיתי מתברר לצופים.

יצירה שלווה והומוריסטית שמציגה בסופה אמת כואבת, בתיבול הרבה ציטוטים מהמחזה המפורסם של מולייר.

לביקורת המלאה על הסרט



כתיבת תגובה