ביקורת תיאטרון: הצגת הליפ-סינק ״אקווריום״ מלמדת מחדש מהי הקשבה

צילום: אורלי קוטיק

צריך תועפות של תעוזה ויצירתיות כדי להעלות הפקה כמו "אקווריום" – ניסוי במתיחת הגבולות של התיאטרון, או בהרחבתם והגדרתם מחדש. שחקני קבוצת "החיפאית" עשו כאן עבודה מעניינת, ולפרקים גם מרגשת, משעשעת ומעוררת מחשבות על החוויה התיאטרונית בכלל.

הדבר הכי קרוב ל"אקווריום" שראינו הוא תזמורת בצורת מוזיקלית – כלומר, שימוש בפלייבק בזמן שהנגנים רק מעמידים פנים שהם מנגנים. כאן מדובר בהצגה שלמה של ליפ-סינק, שבה השחקנים רק מזיזים את פיותיהם לקולות דיבור מוקלטים מראש. ולמה לעשות כזה דבר? כי השחקנים אולי צעירים, אבל קולותיהם שייכים לקשישים. תהליך כתיבת המחזה כלל איסוף חומרים דוקומנטריים מבני הגיל השלישי – ומתי בפעם האחרונה הקשבנו, ממש הקשבנו, למה שיש לקשישים להגיד? האריזה האמנותית והחלומית גורמת לנו להאזין ברוב קשב לאינטראקציות חברתיות שאנחנו בדרך כלל מפספסים בגלל שהתרגלנו להתעלם מהקשישים ומשיחותיהם.

צילום: אורלי קוטיק

הבמאית רוני ברודצקי בחרה במסגרת ספציפית המעניקה הקשר לתכנים – קבוצת שחייה אמנותית המתאמנת בבריכה.  כך המלאכותיות, שהיא מסד התיאטרון, מועצמת פי כמה וכמה – השחקנים מבצעים דיבור שאינם שלהם, שחקנים מגלמים קשישים, וכל זה על רקע של "בריכה" תכולה או "אקווריום" מעמקים. תנועות ההליכה-שחייה החלומיות, ההתארגנות הצורנית בנוסח מופעי הראווה של אסתר וויליאמס והשילוב המרהיב בין התפאורה והתלבושות הוורודות עם הכובעים הפרחוניים (רות מילר) זועקים לא-מציאות. המלאכותיות המסוגננת הזו מתעמתת בהיפוך מרהיב עם התכנים הפשוטים, הקטנים ולפעמים אפילו הקטנוניים של דברי הקשישים – כמו רכילות על תינוק מכוער, למשל. כוחם של הדיבורים הוא דווקא בפשטותם היומיומית – שיחות על אהבה ומוות, קנאה ויופי, שבהן לא כל מילה נושאת משמעות הרת גורל.

עבודת הליפ-סינק (הדרכה: אורי אוריין) מדויקת להדהים – עד לפרטי-פרטים של כחכוחים, השתהויות וגמגום. הדיוק הזה מעמיק את תחושת הדיסוננס בין הצעירים שעינינו רואות על הבמה לבין הקשישים שאוזנינו שומעות, כך שההיפוך המופרך הזה מצליח להפתיע שוב ושוב. לפעמים די בתנועות הכתפיים מעלה-מטה של השחקנים לליווי קול צחוק – מועט המחזיק את המרובה ומזכיר אלמנטים מתיאטרון מסיכות (או תיאטרון יווני). הטכניקה המיוחדת הזו יוצרת תיאטרון שמלמד אותנו מחדש מהי הקשבה.

"אקווריום", הצגה בליפ סינק, תיאטרון חיפה, שחקנים: קרן אור, ארז ביטון, חן גרטי, מאור נגבה, מיטל נר, ולדיסלב פסחוביץ, רון ריכטר, ארז שהרבני, בימוי ועיבוד טקסט: רוני ברודצקי, כוריאוגרפיה: טל קון, תפאורה ותלבושות: רות מילר, מוזיקה: נדב ויקינסקי, הדרכת ליפ-סינק: אורי אוריין. // לאה רודיטי



כתיבת תגובה