להתראות, גאון: נוה כליל-החורש מספידה את טרי פראצ׳ט ז״ל

ההודעה הגיעה בשעת צאוריים שלווה, ללא התראה מוקדמת: טרי פראצ'ט נפטר, ואנחנו איבדנו עוד סופר דגול. פראצ'ט, גאון הנמנה באותה שורה עם דאגלס אדאמס וקורט וונגוט (גם הם ז"ל), הלך אתמול לעולמו בגיל 66, לאחר שמונה שנים של מאבק במחלת האלצהיימר (אותה, ברוב פראצ'טיותו, כינה embuggerance), כשהוא מותיר אחריו 70 ספרים, תואר אבירות על ספריו, עולם שלם מטורף ויפהפה, מאות נאק מאק פיגלי ונערה אחת עצובה מאוד.

רוב מעריציו הכירו את פראצ'ט בזכות "עולם הדיסק", סדרת מד״ב בת 41 כרכים הצוחקת על כל נושא אפשרי בדרך הכי מקסימה שאפשר לדמיין. אותי, לעומת זאת, הוא קנה בזכות ספר אחד ומכשפה אחת בשם טיפני. כל שנות התבגרותי עברו עליי בקריאה חוזרת ונשנית של סדרת טיפני ("בני החורין הקטנים", "כובע מלא שמיים", "חרש החורף" ו"אלבש חצות ליל"): מדובר בסדרה קצרה לעומת "עולם הדיסק", אך היא לא נופלת ממנה באיכותה, ומרשימה אף יותר בהתחשב בעובדה שנכתבה בחלקה במהלך שנות המחלה של פראצ'ט. משם, הדרך למרדף אחר שאר ספריו הייתה קצרה, ומשאר ספריו הדרך להתאהבות עמוקה בעולמו הייתה מהירה אף יותר. כשמדובר ביוצרים כמו טרי פראצ'ט, כמעט אפשר לומר שמדובר בפולחן. ובמצב הנוכחי, כשהמד"ב הוא כבר לא מה שהיה פעם, והאסוציאציות שמעלה המילה "פנטזיה" הן ערפדים ופרסי ג'קסון, האובדן גדול פי כמה.

"תגיד, מי סה אטרי פראצ'ט אסה?"

"איי, זה מכסף מילים נודע, כתב יותר מסלוסים ספרים נורא מטופסים, עכסיו או כותב עלינו!"

"אוי, סה יותר מפחיד מעורכי דין! רק סלא יסתמס בסמות סלנו!"

"או מכר מיליונים של ספרים!"

"תגיד, מיליון סה יותר מארבה?"

"סה יותר מאמון אמון!"

"אס אמכספה לא תכעס אם נגנוב לו ת'סתייה אחריפה!"

"אל תידג! נחנו בני אחורין אקטנין! אם או יתפוס תנו, נכסח תו!"

"אח, ני חוסב סנסכתי לעצמי ת'רגל"

(מתוך שיחה בין וולי הסתום לבין לא-גדול-מגו'-הבינוני-אבל-גדול-מגו'-הקטן-ג'וק, מבני שבט הנאק מאק פיגלי, מאחורי בר המשקאות של טרי פראצ'ט)

*

"הוא אמר שישנו המוות וישנם מיסים, ומיסים הינם גרועים יותר, כי המוות הוא לפחות לא משהו שקורה לך כל שנה." (העלמה פליטוורת', מתוך "איש הקציר")

הוא הלך: האדם שהצליח לתאר את המוות טוב מכולם הפסיק להילחם בו והצטרף אליו במסעותיו, מותיר אותנו כאן עם שמחה על המילים שנכתבו וצער על אלו שלא ייכתבו, ובעיקר עם הרבה געגועים. אז אם אתם עוד לא מכירים את מוות, טיפני, סבתא רוח שעווה, לי סטים, מאו ודפני, ויותר מהכל את סגנונו המיוחד והמדויק של פראצ'ט – זה הזמן. הדרך הטובה ביותר להוקיר את זכרו של סופר היא לקרוא את ספריו. ולאחר מכן לקרוא אותם שוב כדי להבין את כל הבדיחות שפספסתם, ושוב כדי לאסוף את פניני החוכמה שמסתתרות שם, ושוב, סתם כדי ליהנות.

להתראות, פראצ'ט, מכשף מילים מהגדולים שפגשתי. תודה על שנתת לנו את המפתח ליקום ועל שלימדת אותנו שהוא נעול. תודה על שהפכת את חיינו לנעימים יותר. תודה על שנלחמת במחלה והמשכת לכתוב.

איפה שאתה לא נמצא, אני מקווה שאתה לא צריך לשלם שם מיסים.

ציוציו האחרונים של פראצ׳ט בטוויטר לפני מותו

ציוציו האחרונים של פראצ׳ט בטוויטר לפני מותו

// נוה כליל החורש, 13.3.2015. 



כתיבת תגובה