סיכום 2016 במוזיקה: 10 האלבומים הטובים ביותר של השנה

(לעשירייה של 2015 | לחמישייה של 2014)

10. "Ladyhawke – "Wild Things

אחרי שהתנסתה ברוק מתכתי באלבומה הקודם "Anxiety", ליידיהוק חוזרת אל הפופ – ובכל הכוח. התוצאה היא אלבום עם כמה שירים מדהימים, ועוד כמה לא רעים בכלל גם אם לא ראויים לציון. התלבטתי אם להעניק את המקום הזה לה או לאריאנה גרנדה עם אלבומה "Dangerous Woman", גם הוא אלבום פופ עם כמה שירים מדהימים ועוד כמה לא רעים בכלל גם אם לא ראויים לציון, ובסופו של דבר החלטתי ללכת על ליידיהוק – כי לאריאנה אולי היה את "Into You", אבל לליידיהוק יש גם את "A Love Song" וגם את "Dangerous", שיר הדאנס של השנה, וזה צמד שקשה להילחם בו.

שירים בולטים: "Dangerous", "A Love Song", "The River".

9. "Childish Gambino – "Awaken, My Love!

השחקן, תסריטאי, מפיק, במאי, קומיקאי, ראפר ומוזיקאי דונלד גלובר מתנער סוף-סוף מההיפ הופ החביב-גם-אם-מעיק שלו ומניסיונותיו הכושלים לעשות פופ לטובת אלבום פאנק גרובי ברמות שלא דומה לשום דבר שהוא עשה בעבר. התוצאה כיפית ומשוגעת – המוזיקה עמוסה הפקתית אבל גם טעונה אנרגטית, השירים מעניינים וההגשה של גלובר מתפוצצת מכריזמה. מה צריך יותר מזה?

שירים בולטים: "Me and Your Mama", "Boogieman", "California".

8. "Bat for Lashes – "The Bride

נטשה קאהן עדיין לא מצליחה להתעלות לגבהים של שני אלבומיה הראשונים, אבל אי אפשר לומר שהמוזיקה שלה לא מעניינת. לקח לי הרבה זמן להבין את גדולתו של האלבום הזה, שלקח את המוזיקה המינימליסטית במילא שלה ופישט אותה עד לבסיס, אבל בסופו של דבר הוא נכנס לי ללב – המלודיות היפות, ההפקה העירומה, והמילים, שמספרות את סיפורה של כלה שארוסה מת בדרך לחתונה. מדהים איך קאהן יכולה לשיר דברים כל כך קשים בטון כל כך מאופק – מרגיז קצת, אפילו – ואני עדיין מתלבט אם זה פוגם בקסם של האלבום האפל והמהפנט הזה, או דווקא תורם לו.

שירים בולטים: "Window's Peak", "Close Encounters", "Never Forgive the Angels".

7. "Sleigh Bells – "Jessica Rabbit

לאחר שחרור אלבום הבכורה פורץ הדרך "Treats", צמד הנויז-פופ האמריקאי מיהר להמשיך ולשחרר מוזיקה נוספת כדי לא לאבד מומנטום, והתוצאה הייתה איבוד כל תנופה מוזיקלית – אירוני משהו, שכן התנופה הזאת היא מה שהפכה אותם לכאלה אדירים מלכתחילה. אחרי שחרור אלבומם השלישי הם לקחו פסק זמן לעשות חושבים, התנסו בכל מיני כיוונים שונים, ובסופו של דבר הגישו את "ג'סיקה ראביט" – האלבום הראוי הראשון שלהם מזה שנים. יש פה שירים רועשים ברמה של כאב אוזניים, שירים אלקטרוניים להפתיע, הוקים ממכרים לצד רגעים לא קומוניקטיביים בעליל – אבל מעל הכול בולט הקול של אלכסיס, שנבלע ברקע באלבומים הקודמים ופה מתעלה אפילו על הגיטרות. השניים גאים מאוד באלבום הזה, שלוקח רק את כל מה שהיה טוב בכל אחד מהאלבומים הקודמים ויוצר ממנו משהו חדש, ויש להם סיבה טובה.

שירים בולטים: "Rule Number One", "I Can Only Stare", "It's Just Us Now".

6. "Carly Rae Jepsen – "Emotion: Side B

קרלי ריי ג'פסן היא מזמן לא הוואן-היט-וונדר המביכה מ-"Call Me Maybe", אלא כוכבת הפופ המיינסטרימי הטובה ביותר הפועלת היום ואפילו אינדי-דארלינג לא קטנה. אחרי ששחררה בשנה שעברה את אחד מאלבומי הפופ המשובחים של העשור, השנה היא שחררה אוסף של שירים שלא הצליחו להיכנס אליו, אבל לגמרי זכאים לאלבום משל עצמם. ריי ג'פסן היא ללא ספק הכותבת המוכשרת ביותר בפופ כיום – החרוזים שלה גאוניים, הכתיבה שלה פשוטה אך כנה וההוקים שלה ממכרים – ואיכשהו, למרות שהיא אף פעם לא מתאמצת בהגשה, אני פשוט מאמין לכל מה שהיא שרה. בקיצור, אפילו השאריות שלה מעולות.

שירים בולטים: "Cry", "Store", "Roses".

5. "Alunageorge – "I Remember

צמד הפופ הבריטי משחזר את ההצלחה של אלבום הבכורה "Body Music", עם אותן רמות של פאן אבל בסגנון קצת יותר מגוון. למרות ניסיון לדחוף אג'נדות פמיניסטיות, המוזיקה נשארת די קלילה – אבל זה פועל לטובתה. האלבום הזה הוא לא יותר מאלבום פופ משובח שעושה חשק לרקוד, ובאמת שהוא לא צריך להיות יותר מזה.

שירים בולטים: "I'm In Control", "Heartbreak Horizon", "I Remember".

4. "Tove Lo – "Lady Wood

כוכבת הפופ השוודית ממשיכה לפעול בגבולות הנישה שלה – אלקטרו-פופ אלגנטי יחסית העוסק במיניות הנשית בצורה פתוחה ובלתי מתנצלת. אם באלבום הקודם היא הקיאה באמבטיה, אספה דדיז מהמועדון ועשתה מלא סמים כדי לשכוח מהאקס, פה היא חושבת שהיא פרועה יותר – אבל בפועל היא ילדה טובה למדי. מצד שני, למי אכפת כשמדובר באלבום כל כך טוב, שנשמע בהתחלה גנרי אבל צובר עוצמה עם ההאזנות. פאן אדיר עם אדג' משונן שעושה כואב בלב, בעיקר בשעות הלילה.

שירים בולטים: "Cool Girl", "Keep It Simple", "True Disaster".

3. "Christine and the Queens – "Chaleur Humaine

בצרפת האלבום הזה יצא ב-2014, אבל בבריטניה הוא יצא (במהדורה שונה במקצת) רק השנה, ונשתמש בכך כתירוץ להכניס אותו לרשימה במקום של כבוד. הסאונד של קריסטין הוא מינימליסטי להחריד – בדרך כלל היא זו ששרה את המנגינה היחידה, ומגובה רק בהרמוניה שמנוגנת על סינתיסייזרים ובמכונת תופים. כדי שזה יעבוד המנגינה היחידה חייבת להיות מעולה, וההרמוניה חייבת להיות מהודקת – וזה אכן המצב. לוקח לאלבום הזה הרבה זמן להיכנס ללב, אבל משהוא נכנס, הוא לא יוצא. הוא משכנע הן ברגעים הגרוביים והן בעדינים, וזאת בזכות הכריזמה הגדולה של קריסטין – שהיא, אגב, לסבית שלא מפחדת להעלות על סדר היום שלל נושאים להט"ביים, ואף פתחה את האלבום שלה ב-"iT", שיר קשה ומורכב על טרנסג'נדרים. בצרפת היא כוכבת, סתם שתהיו בעניינים.

שירים בולטים: "Christine", "Science Fiction", "iT".

2. "Niki and the Dove – "Everybody's Heart Is Broken Now

הצמד השוודי נטש את האלקטרוניקה הניאונית של אלבום הבכורה "Instinct" לטובת סאונד שונה לחלוטין – סאונד שהמילים "גרוב" ו"דיסקו" יכולות להתאים לתיאורו מבלי להתבייש, ושעושה שימוש בגיטרות דקיקות, סינתיסייזרים ישנים ובייסליינים כיפיים. זה אלבום שנשמע כמו קלאסיקה מהאזנה ראשונה, ושאי אפשר לקבוע אם הוא נעשה מתוך מודעות עצמית או מתוך מחסור מוחלט בה – וזה הדבר הנהדר ביותר בו.

שירים בולטים: "You Want the Sun", "You Stole My Heart Away", "Coconut Kiss".

1. "Givers – "New Kingdom

נכון, טכנית האלבום הזה יצא בסוף 2015, אבל הוא לא נכנס לסיכום השנה שעברה ופשוט חייב לקבל את מקום הכבוד שלו השנה. החבר'ה המוכשרים שהביאו לנו ב-2011 את "In Light" ממשיכים לעשות רוק מורכב, דינמי ובלתי מתפשר, בתיבול המרכיב הסודי שלהם – שמחת חיים. זה לא שהשירים באלבום הזה מעולים כמו שגיברס כמכלול הם הלהקה שהעולם צריך ב-2016: להקת ששואבת את המיטב מהאלקטרוניקה, מהפופ, מהרוק, מהנויז ומהפולק; שכותבת מילים שבקושי אפשר להבין מהן משהו ועדיין הן מרגשות עמוקות; ששינויי המשקל, הסולם והטמפו שלה לא פוגמים בקומוניקטיביות שלה; ששומרת על רמה מוזיקלית גבוהה מאוד, ועדיין לא מתבכיינת ולא מצטערת על זה שהיא כיפית. הם לא מהפכניים, אבל הם עוצמתיים ורעננים כמו כאפה לפרצוף – ולפעמים כאפה לפרצוף היא כל מה שצריך כדאי להתנער מכל מה שעבר עליך במהלך היום ולהתחיל לחייך.

שירים בולטים: "Bermuda", "Mother of Love", "Layback".

דור בביוף, דצמבר 2016



כתיבת תגובה