סיכום 2016 בקולנוע: 10 הסרטים הטובים ביותר של השנה

(לעשירייה של 2013 | לעשירייה של 2014 | לעשירייה של 2015)

 

10. מועדון שנות ה-80

הסרט הזה הוא שילוב של הקסם של ״ממלכת אור הירח״ לווס אנדרסון, החמימות של ״חיים בין השורות״ לנוח באומבך, הקיטש של כל סרט נוער שאי פעם ראיתם והפאן של מיעוט הסרטים המוזיקליים שאשכרה עובדים. באמת שרציתי לשנוא אותו, אבל על אף מימדיו הצנועים וחוסר שאיפתו להרחיבם, הוא מתוק כל כך שלא יכולתי לסרב. לפעמים זה בסדר להניח את היומרנות בצד ולהתרכז בלעשות טוב על הלב.

רגע בלתי נשכח: סצנת הפנטזיה של הגיבור, בה ההופעה המתוכננת היא הצלחה כבירה.

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן

9. המפגש

טוב, היה די ברור שאם ציפיתם למותחן מד"ב קלאסי עם יריות ופיצוצים, עתידכם להתאכזב, ועדיין – "המפגש" הפליא לחצות את הגבול בין כריסטופר נולאן לטרנס מאליק, ולהוכיח שמדע בדיוני יכול להיות לא רק פילוסופי – אלא ממש רוחני. הוא אולי לא יצירת המופת שכפו עליו להיות, אבל היי, הוא עדיין שאפתני, אינטליגנטי, מותח ואפילו מרגש, וזה שילוב מרשים בהחלט.

רגע בלתי נשכח: סיקוונס הסיום, שחושף את מטרתם האמיתית של החייזרים.

לחצו כאן לקריאת הביקורת המלאה

8. דרך קלוברפילד 10

התכנון המקורי היה לאלץ את הסרט הזה לחלוק את מקומו עם "לא לנשום", מפאת קווי הדמיון הרבים ביניהם – שניהם מותחנים מורטי עצבים, מסוגננים, עתירי טוויסטים ובעלי סיום מספק. אולם "דרך קלוברפילד 10" ניחן בשתי חוזקות שחסרו ליריבו – האחת מהן היא ההומור, והשנייה היא הטרלול. לא אפרט כדי להימנע מספוילרים, אבל סיקוונס הסיום של הסרט הזה הוא אחד הדברים היותר משוגעים שראיתי השנה בקולנוע, והוכיח שהחוכמה היא לדעת מתי לקחת את עצמך ברצינות – ומתי ליהנות קצת מהחיים.

רגע בלתי נשכח: סיקוונס הסיום המופרע – לא אכביר במילים כדי לא להרוס, רק אגיד שמרוב הפתעה ותענוג צחקתי בקול רם.

לקריאת הביקורת המלאה לחצו כאן

7. היא

פול ורהובן ואיזבל הופר הם שילוב שממש צועק "פרובוקציה", ו"היא" הוא אכן סרט פרובוקטיבי – אבל לא מבחינה גרפית, אלא בעיקר מבחינה רגשית. זהו מותחן מצמרר שזורק על הצופה את פתרון התעלומה כבר בחצי הדרך, ואז פונה בחדות הצדה כדי לפלוש אל הפינות הכי אפלות של מיניותנו ומאווינו הכמוסים. ההתעלמות הבוטה שלו מהמושג "תקינות פוליטית" – בחיי, הוא כל כך רחוק משם שאי אפשר אפילו לומר שהוא לא תקין פוליטית, הוא פשוט נמצא מחוץ לטריטוריה ההשוואתית הזו – מאפשרת לו לממש את האומץ שלו ולהיות הסרט האמיץ, הבועט והמסעיר שהוא נועד להיות.

רגע בלתי נשכח: רגע גילוי האנס שמגיע במהירות מפתיעה באמצע הסרט, ומעלה את השאלה מה הולך לקרות בשעה שנותרה (לא מעט).

6. הלובסטר

אחרי "שן הכלב", סרט שהסתיר את דלותו במסך יומרות עבה במיוחד, גיורגוס לנתימוס הצליח להתעלות על עצמו בסרט קצבי, מורכב, מסוגנן וזדוני. "הלובסטר" מפרק לגורמים את כל מה שחשבנו על אהבה וזוגיות, ומשתמש בסמליות יפהפייה ומוקפדת כדי להעביר את מסריו באלגנטיות שיא – מבלי להתפשר על הבהירות. כן, הוא ידרוש מכם מאמץ, אבל גם יתגמל אתכם בהתאם.

רגע בלתי נשכח: סצנת הסיום, שמדגימה בדיוק מה זו אהבה – עיוורון מרצון.

5. משחקי חובה

זה ללא ספק סרט הנוער הטוב ביותר של השנה, אם לא של העשור – הוא ניחן בעלילה קצבית ומותחת, צילום וצבעוניות מהממים בצורה יוצאת דופן, שחקנים חמודים ופסקול משובח. אבל הדבר הכי מרשים ב"משחקי חובה" הוא שהסרט הזה פשוט מבין בני נוער. הוא מבין איך אנחנו מדברים, מה אנחנו חושבים ולמה אנחנו מתכוונים באמת, ומצביע על נקודות החוזק והחולשה מבלי להפוך אותנו לקריקטורה. זה ה-סרט של דור ה-Z – סרט שמבין שבני נוער הם לא הזומבים החלולים והמכורים-לסמארטפונים שחושבים שהם, אלא פשוט אנשים שפועלים מכוחם של דחפים פנימיים שאפילו הם לא לגמרי יודעים להסביר, ולא יודעים אם זה אי פעם ישתנה.

רגע בלתי נשכח: הסצנה בדיינר בתחילת הסרט, בה הדמות הראשית המשעממת מגלה בעצמה לראשונה את הצד הפרוע, המסתורי, הבלתי נשלט.

לחצו כאן לקריאת הביקורת המלאה

4. קובו: אגדה של סמוראי

"סרט הילדים" הראשון ברשימה הוא יצירה של אולפני לייקה ("קורליין"), שאולי על הנייר מיועדת לילדים, אבל בפועל מאתגרת אפילו עבור מבוגרים. במסווה של סרט הרפתקאות באנימציית סטופ-מושן מושקעת עד אימה מסתתר דיון פילוסופי על המלחמה בניהיליזם, וגם אם נתעלם מהאספקט הזה, הוא אינטנסיבי ואפילו מפחיד (!) הרבה יותר מדי בשביל צופים צעירים. סרט אמיץ, מצמרר ומרגש עמוקות, שהפך את לייקה באופן סופי לאולפן האנימציה המסקרן ביותר הפועל כיום.

רגע בלתי נשכח: הקרב עם התאומות האכזריות, שמנסות לשכנע את קובו שאין טעם לחיים האלה ושכדאי לו לוותר ולהצטרף לצד האפל. דמעות בעיניים.

לחצו כאן לקריאת הביקורת המלאה

3. זוטרופוליס

מהסרט המבריק הזה התרשמתי עמוקות כבר בצפייה ראשונה,  אבל רק בצפייה שנייה למדתי להעריך אותו כפי שמגיע לו. כל סצנה וסצנה פה מושקעת עד אימה, והמכלול שנוצר הוא מורכב, מעניין ורב תהפוכות מבחינה עלילתית, יפהפה ומצחיק מבחינה סגנונית, ועמוק ואף נוקב מבחינה רעיונית. סרט ילדים, לכאורה, שעומד בסטנדרטים של הקולנוע הגבוה ביותר ואף מתעלה עליהם.

רגע בלתי נשכח: סצנת הבור במוזיאון בסוף הסרט, ששוברת שיאי אכזריות זדונית ומתוחכמת בסרטי דיסני.

2. דוגמניות ושדים

ניקולס וינדינג רפן ("דרייב") עשה את הבלתי אפשרי, והשתמש בצילום עוצר נשימה, פסקול מושלם וסינמטוגרפיה אלוהית כדי להוציא מתסריט בינוני ומטה סרט בלתי נשכח. זה סרט שמעדיף את הצורה על פני התוכן, אבל הוא עדיין עובד מפני שהצורה שלו היא לא רק סגנון – היא חזון: חזון קולנועי ייחודי, מלהיב ויפהפה, שהכניעה אליו לא רק קלה ומענגת, אלא גם מרגישה כל כך נכונה. היופי יכול להעצים את האופי! זה אולי לא ככה בבני אדם, אבל מתברר שזה בהחלט יכול להיות ככה בקולנוע.

רגע בלתי נשכח: סצנת הפוטושוט עם צבע הזהב – הציפייה של הצופים למה שעתיד לקרות, שמתבדה לחלוטין ברגע של עדינות פריכה להחריד.

לחצו כאן לקריאת הביקורת המלאה

1. לה לה לנד

אני מרגיש שלאהוב עד כלות את "לה לה לנד" היה מבחן בגרות שנכשלתי בו; כאילו התרשמותי העמוקה מהסרט רק הפגינה כמה תמים, פופוליסט ונוח לתמרון אני, בניגוד למבוגרים אניני הטעם שחשבו שהוא "סרט נחמד אבל פגום מאוד" ושכתבו סטטוסים ארוכים שפירטו למה הוא אובר-רייטד והם ממש לא התרשמו. ובכן, אין לי מה לומר להגנתי, מלבד זה שאני לא מבין אי אפשר להיות בן אדם עם לב ועדיין לא לאהוב את הסרט הזה, שהחיים פועמים בכל סצנה וסצנה בו, חיים שהצבעים והמוזיקה חוגגים אותם בפראות אלגנטית, עד שהקווים בין המציאות לדמיון מיטשטשים – ומיטשטש גם הצורך בהם. זה סרט שהחזיר לשנה עייפה מאוד את האמון בקולנוע, והזכיר לי את עוצמת ההתפרעות שסרט מדהים יכול לחולל לי בלב.

רגע בלתי נשכח: סיקוונס הסיום, שמערב עבר ועתיד, פנטזיה ומציאות ותקוות שנכזבו לכדי גוש רגש גולמי עצום שנזרק אל הצופים כמו גחל לוהט.

לחצו כאן לקריאת הביקורת המלאה

דור בביוף, דצמבר 2016



תגובה אחת

  1. מגדלור wrote:

    דרך קלוברפילד 10 היה בהחלט דיי נחמד, עם כל השאר קצת קשה להתחבר.

כתיבת תגובה